הפייסבוק רותח, הארץ גועשת: האדם שנחשד בהטבעת כלבתו בחוף הים בנתניה (ובינתיים הוכרז כחף מפשע על ידי המשטרה), מככב בשיימינג ברמה לאומית, נרדף עד כדי איומים על חייו, מביא אנשים לחתום על עצומות נגדו ומה לא. אז מצד אחד זה יפה מאוד שאנשים אומרים בצורה חד משמעית לא להתעללות בבעלי חיים, אבל מצד שני - חבל שמבחינת אותם אנשים, תלוי באיזה סוג בעל חיים מדובר ובאיזו סיטואציה.
אם אותו אדם היה נחשד, נניח, בהטבעת כבשה בחוף הים, כולם היו מזדעקים ודורשים את מיצוי הדין איתו. אבל למה כשזה קורה בבית המטבחיים כולם שותקים? הרי אילו במקום עגלים ואפרוחים היו אלה כלבים שנשחטים שם, אין סיכוי שהעניין היה עובר בשתיקה. זה בדיוק הפער שאני מנסה להדגיש לאנשים כל הזמן: לכל בעל חיים כואב כשדוקרים אותו, ואין בעל חיים שרוצה להישחט או להיכלא. קשה לי להבין איך אנשים לא מצליחים להבין את הקשר ולעשות את החיבור הזה בראשם.
ובעוד הסערה הזו ממשיכה בגלל אדם אחד, מיליונים אחרים ממשיכים בשגרת חייהם העגומה והעצובה. אתמול למשל שלח לי משה דץ מסר בתכנית שלו, "הדצים"; כשלאולפן הביאו מנת רצח - גופה של בעל חיים מסוים - דץ אחז בצלחת ואמר: "הצופה טל גלבוע מתבקשת לסגור את המסך, כי בשר זה לא רצח". ובכן, הכנו לדץ סרטון קצר, ואני מבקשת ממנו להיענות לאתגר שלי - כניסה לחצי שעה לבית מטבחיים. נראה מה הוא יענה לאחר מכן על השאלה האם בשר זה רצח או לא. מה גם שהבן אדם עשה קריירה כשחבר לדמות של כבשה ידידותית, חברתם של הילדים. עד כמה הם היו מאוכזבים לגלות שהוא אוכל את שושנה ואחיה?