דעות
צילום: ליאור מזרחי, getty images

שנאת לוחמים

בנימין נתניהו אמנם היה חבר בגוורדיה של סיירת מטכ"ל, אבל הביוגרפיה שלו הפכה אותו למושא לטינה ולקנאה. שם נולדה השנאה כלפי מי שנתפס בעיני האליטה הצבאית כחלק מ"נפולת של נמושות"

ד"ר אורי מילשטיין | mako | פורסם 07:15 04.09.17 

שנאת מנהיגים יריבים היא תופעה שכיחה אצל "עם הספר" האידיאולוגי והקנאי עוד מימי בית ראשון ובית שני. אופנת הטלת החרמות על רבנים יריבים המשיכה במשך אלפיים שנות הגלות. בתקופת היישוב, לפני הקמת המדינה, שנאו הסוציאליסטים בראשות בן גוריון שנאה פתולוגית את זאב ז'בוטינסקי והשוו אותו להיטלר; וכשמנחם בגין ניצח בבחירות 1977 טען  יצחק בן אהרון, שתיעב את בגין, שגנבו לו את המדינה. אך לשנאת בנימין נתניהו יש היום מאפיינים ייחודים נוספים, החושפים פן תת-קרקעי ומשפיע מאוד על התרבות הפוליטית הישראלית, שניכר בה חלקם הרב של "מרי ביטחון" ומצביאים מהוללים.

בדמוקרטיה, לא העם שולט, אלא אליטות הנלחמות זו בזו על אינדוקטרינציה של הבוחרים, בהווה ובעתיד. לכן האליטות מתאמצות להשיג שליטה על אמצעי התקשורת (כפי שנחשף לעיני כל בפרשת "תיק 2000"), על מערכת החינוך ועל המגזר התרבותי. האליטות גם מכשירות את יורשיהן בצלמן ובדמותן. במדינות לוחמות, ההכשרה מתבצעת ביחידות צבאיות ייחודיות: בתקופת היישוב האליטות הפוליטיות הוכשרו בפלמ"ח. זה היה בית גידולו של הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, ראשון יורשי דור המייסדים. יחד איתו הוכשרו שם הרמטכ"ל ושר המסחר והתעשייה חיים בר-לב, הרמטכ"ל דוד אלעזר, האלופים וראשי "המוסד" צבי זמיר ויצחק חופי (חקה), ועוד רבים אחרים שתפסו משרות בכירות בכל תחומי החיים בישראל.

לאחר הקמת המדינה, בשנות ה-50, הוכשרו האליטות הפוליטיות (בעידודו של האב המייסד דוד בן גוריון) ביחידה 101 ובגדוד 890 של הצנחנים. שם צמח אריק שרון, למגינת לבם של הפלמ"חאים, וגנב להם את ההצגה. יחד איתו צמחו שם הרמטכ"לים והשרים רפאל איתן (רפול), מוטה גור ואחרים. מלחמת הדיאדוכים בין הפלמ"חאים לצנחנים בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה הולידה מסע השמצות חריף נגד שרון, בתוך צה"ל ומחוצה שלו. המסע הזה מנע ממנו להיות רמטכ"ל, למרות שהיה קונצנזוס כמעט מוחלט בישראל שאריק היה בכיר המפקדים האופרטיביים של צה"ל, ולמרות שבן גוריון הגדיר אותו כמפקד השדה היחיד בצה"ל הראוי לשמו. בהיותו בצה"ל, היה אריק חבר מפא"י, ובגלל היחס העוין כלפיו מצד האליטות שלחמו אז בבן גוריון ומצד יורשיהן הפלמ"חאים, הוא עבר לימין. אז גברה נגדו המלחמה והפילה אותו לזמן מה לקרשים, אחרי פרשת סברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה, שבה ערבים נוצרים טבחו בערבים פלסטינים. כל המתבונן במלחמות הערבים בסוריה ובעירק היום לא יכול להבין מה רצו אז משר הביטחון שרון. אשמתו אז לא הייתה הטבח במערב ביירות, אלא העובדה שלא היה "משלנו".

בית גידול האליטות עבר בשנות השבעים לסיירת מטכ"ל, כאחד הפרויקטים המוצלחים של מפקד היחידה דאז, אהוד ברק. ראשי המדינה וצה"ל הגיעו לשיא ההתפעלות ממנו אחרי מבצע "אביב נעורים" ב-1973 מבלי שהיה להם מושג מה אירע שם באמת. כעבור חצי שנה, במלחמת יום הכיפורים, כשתפיסת המלחמה של הפלמ"חאים נחשפה בעליבותה בשדות  הקרב (בקריסת קווי ההגנה בפרוץ המלחמה, במהלך ההכרעה הכושל ב-8  באוקטובר, בחווה הסינית, בחרמון ובעיר סואץ), וכשגם הצנחנים לא גילו גדולות ונצורות, פנו האליטות המיואשות לטפח את יורשיהן בסיירת מטכ"ל. הם רצו להמליך על ישראל אהוד ברקים.  הדרך של ברק לצמרת צה"ל, לראשות הממשלה ולמשרד הביטחון נסללה, ובעקבותיו הגיעו בוגי יעלון ואחרים. ברק היה מקובל על הכל כי נולד בקיבוץ משמר השרון וגדל על מורשת הפלמ"ח, וכי "היחידה" השתייכה למערך המוצנח, ואחדים ממפקדיה (כדוביק תמרי ועוזי יאירי) הגיעו מהצנחנים. 

ב-1967 התגייס בנימין נתניהו לגוורדיה של ישראל, לסיירת מטכ"ל, ולכאורה השתלב בחבורת הדיאדוכים ואף  הצטיין בה. אבל ביבי הוא סיפור אחר לחלוטין.

סבל מהאליטות. שרון
צילום: Getty Images, GettyImages IL

בעוד שרוב חבריו ליחידה נולדו  בקיבוצים, נתניהו היה עירוני. בעוד שרובם עברו אינדוקטרינציה סוציאליסטית, אביו של נתניהו, בן ציון, היה אחד ממזכיריו של זאב ז'בוטינסקי, שחינך את בנו מינקות לציונות רוויזיוניסטית. בעוד שרובם למדו בישראל, משפחת נתניהו חייתה לסירוגין בישראל ובארה"ב. את לימודיו התיכוניים עשה בצ'לטנהם שבפנסילבניה, ואת האקדמאיים – באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב. בעיני קבוצה ניכרת  של בוגרי סיירת מטכ"ל, שגם קינאו בו על שליטתו באנגלית ועל השכלתו המעולה, ביבי לא היה "משלנו", אלא "יורד". על שכמותו אמר רבין בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה: "נפולת של נמושות". 

בעוד שביחידות הקרביות המעולות בצה"ל ובעולם כולו מקובלת תרבות של אחוות לוחמים, נתניהו נתקל בתופעה הפוכה: שנאת לוחמים. כמו יצחק בן אהרון בשעתו, גם אותם אנשים הרגישו שנפולת נמושות גנבה להם את המדינה.

מדובר באנשים מוכשרים מאוד, עשירים מאוד, שנולדו בקיבוצים אך חיים היום בווילות יקרות בתל אביב ומרבים בנסיעות לחו"ל. הם מניעים תהליך תת-קרקעי של שנאה לנתניהו שהולכת  ומתעצמת. נתניהו ושומר ראשו דוד ביטן אינם מבינים תופעה זו, ואינם יודעים להתמודד איתה. לכן הם פונים יותר ויותר לפריפריה. ואף ששם הם מצליחים, אי אפשר להתעלם מהאליטות ומהדיאדוכים. גם לא להתגבר עליהם.

זאת היום הבעיה העיקרית של נתניהו. אם הוא רוצה שהאליטות יאתרגו אותו כפי שעשו לשרון, הוא צריך, כפי שהציע לו לאחרונה פרופ' יחזקאל דרור במאמר ב"הארץ", להקים מדינה פלסטינית כאן ועכשיו. אחרת – אין לו סיכוי.