בטורו בסוף השבוע האחרון בחר ברנע לגנות את יחימוביץ' על כך שזו המשיכה להיכנס בליברמן אחרי זיכויו. עד כאן אפשר היה לומר ששניהם פעלו באופן לגיטימי: זכותה של יחימוביץ' להביע את חוסר שביעות רצונה מזיכוי שגוי לדעתה של יריבה הפוליטי, ומותר לברנע לעשות לה נו-נו-נו מעל טורו הקבוע. עולם כמנהגו נוהג, פתחון פה וכל השאר.
ברנע ירה לעצמו ברגל. ברגע שהטעין ויכוח פוליטי (ומחנך משהו) בהעלבות סקסיסטיות, אותי אישית – ויש לקוות שגם כל אישה עם שני מיליליטר כבוד עצמי – הוא כבר יכול לסמן לעצמו כמטיחת עגבניות קבועה אל הפודיום.
לא אשמאי זקן, סתם סקסיסט
זו לא הפעם הראשונה שברנע מסתבך עם סקסיזם וגורר איתו לזירה את שלי יחימוביץ' (לא, ברצינות, מה יש לו ממנה?) כבר לפני שנתיים נתן ניתוח ביקורתי של תיעודה רצה על החוף, כדוגמה בודדת בתוך תהייתו התיאורטית מתי אישה הופכת את עצמה לאובייקט מיני (מתי שבא לו, דה).
פליטות הקולמוס הללו, שאינן פליטות כלל, מסגירות כי בראש של ברנע גר לא אשמאי זקן (המדור בכל זאת מתנגד לאפליה גילנית) אלא סקסיסט משתולל. זכותו של ברנע להתנגד ליחימוביץ', הדרכים בהן הוא בוחר לעשות זאת, כלומר, השפלות קטנות ששמורות לנשים בלבד, מסריחות כמו ערימת אשפה בשמש התל-אביבית.
ההנחה שהתייחסות עניינית לא רלוונטית כאן כמו, למשל, עקיצות שוביניסטית, מעליבה בפני עצמה לכל אישה שאי פעם חשבה שמגיע לה שייקחו אותה ברצינות לחמש דקות.ומילא זה, אבל להגיד שזה בכלל לא אתה, אלא באזז רשת משוגע שלא שמנו לב אליו שקורא ליחימוביץ' "כלבה", ועוד לצפות שנאמין? ביצ', פליז.