אם לרגע חשבנו שיש גבול לנטיות ההתאבדות של "קווירים למען פלסטין" אז טעינו וכעת אנחנו נחשפים לסיפור שבו המציאות עולה על כל דמיון. מסתבר כי להריע, לעודד ולחזק אנשים שמאמינים שצריך לחסל אותך לא מספק חלק מהפעילים, שפנו לחסל את עצמם באופן יזום ואקטיבי.
הכירו את המחזאי ויקטור קאסרס, שמזדהה בתור "קוויר א-בינארי מקסיקני ילידי חיובי", וכנראה מועמד על זכייה בפרס דרווין, המחולק מדי שנה על המוות המיותר הטיפשי ביותר. הסיבה שהמחזאי הקוויר עשוי לזכות בפרס היא משום שהחל מחודש דצמבר 2023 הכריז קאסרס שהוא הפסיק ליטול את תרופות ה-HIV שלו במחאה על המצב בעזה.
ראוי להדגיש בשלב זה שאנשים שנמצאו חיוביים ל-HIV ונוטלים את התרופות שלהם באופן קבוע יכולים לחיות חיים מלאים ובריאים, ורמת הנגיף בדמם כל כך נמוכה שהם לא יכולים להדביק אנשים אחרים. במקרה של קאסרס, שהפסיק ליטול את התרופות, המשמעות היא שרמת הנגיף בגופו עולה ככל שהזמן עובר והוא שב להיות מדבק.
במחזותיו של קאסרס, ששניים מהם הופקו על ידי תיאטרון הסדנה, מככבת המוסריות. הדמויות הראשיות תמיד במנוסה ומחפשות דרך החוצה מרצח עם, עוני, התמכרות כלשהי ועוד. למרות זאת, בסקירה מהירה של הפרופילים של קאסרס במדיה החברתית, בין פוסטים המשווים את ישראל לנאצים, לפייק ניוז, להכחשת אלימות מינית וקריאות לפירוקה של ארצות הברית, יש מעט פוסטים הנוגעים באמנות או תיאטרון ואין אף לא פוסט אחד שמזכיר את החטופים או את טבח 7 באוקטובר.
על פי פרסומים שונים, ההחלטה של קאסרס להימנע מליטול את התרופות במחאה על המצב בעזה, התקבלה ב-1.12, יום האיידס הבינלאומי, כאשר היה בדרכו אל עיר מולדתו, אל פאסו שבטקסס, לאחר שהודיעו לו כי מצבה של סבתו קריטי. הוא כמעט והותיר את התרופות מאחור ובעת שחשב על איך יכול היה לשכוח אותן הגה את הרעיון של המחאה - כי המצב בעזה הוא כל מה שיכול היה לחשוב עליו ושתיקת עולם התיאטרון הכבידה עליו מאוד.
קאסרס מעיד כי גדל בשכונת עוני שלא הייתה מחוברת למים זורמים או לשירותים עירוניים, זאת בשל הונאת נדל"ן משנות השמונים אותה הוא מכנה "סוג נוסף של אפרטהייד". את נעוריו הוא בילה בחציית הגבול ממקסיקו לארה"ב בהעברת סחורות וחזרה, תוך כדי שהוא חווה השפלה מהרשויות, חיפושים, ובדיקת מסמכים מדוקדקת בכל פעם. כאשר למד על מצוקות הפלסטינים חש הזדהות עצומה. "יש משהו בלגור ליד גבול שקשור מאוד למה שקורה בפלסטין", הוא אומר, אם כי לא בטוח שהוא באמת יודע על מה הוא מדבר.
מבחינתו של קאסרס, אי-נטילת התרופות נמשכת יותר ממה שתכנן והוא ציפה שתהיה קצרה יותר. ככל שנמשכת המחאה שלו כך גם גובר הסיכון לשבץ, אי ספיקת לב או כליות ובעיות קשות נוספות בלתי הפיכות. "נתתי את חיי לתיאטרון. אלו החיים שלי. אני מאמין כי התיאטרון יעשה את הדבר הנכון ויקראו להפסקת אש – זה הדבר המוסרי והנכון לעשות".
התגובות לאקט המחאה של קאסרס, כמובן, מגוונות. ישנם כמובן הפעילים הפרו-פלסטינים הקווירים ש"עומדים בסולידריות" עם המחאה שלו ומחזקים אותו, אבל משמח לראות שלא כולם איבדו את הצפון ויש לא מעט אנשים שקוראים לו לרדת מהעץ, ליטול את התרופות, לקבל סיוע נפשי והחשוב מכל - לשחרר את החטופים.