עושק, התעמרות, בריונות והעלמת מיליוני שקלים מקופת המדינה ותחת אפו ושתיקתו של משרד החינוך ומבקר המדינה – כל אלה לא נעשים בארגון פשע ולא במחשכים, אלא באור יום, בריש גלי ועל ידי מנהלי עמותות חינוך חרדיות.
בעוד אנחנו שומעים חדשים לבקרים על עובדים שפותחים בשביתה כדי לשפר את שכרם וזכויותיהם, יש אלפי נשים חרדיות שעובדות כגננות וכסייעות בעמותות חינוך, אשר נגזלות ונעשקות מדי חודש בחודשו וזכויותיהן משולות בעיני מנהלי העמותות כעפרא דארעא. עסקה פוגענית היא נר לרגלי אותם מנהלים, השוללים מהעובדות מעמד, שכר וזכויות סוציאליות ופנסיוניות ומתנערים מן המחויבויות הנגזרות ממערכת יחסי העבודה.
מנתונים רשמיים עולה כי נשים חרדיות הן הציבור שמדווח על הפגיעות הכי חמורות בזכויות העבודה. אמנם אמת היא כי חוקי העבודה עומדים לימינן, אבל בגלל כבלים חברתיים, תרבותיים ודתיים הן לא יכולות לממש את המגיע להן בדין.
במה דברים אמורים? מדובר במוסדות חינוך חרדיים שמתופעלים במתכונת של עמותה. העמותות הללו שייכות לזרם שנקרא "מוכר שאינו רשמי", המתנהלות בפיקוח חלקי של משרד החינוך ולכן גם מתוקצבות באופן חלקי, בכ-75 אחוז מעלויות החינוך. שאר התקציב מורכב מתשלומים המשולמים על ידי התלמידים.
העמותות משמשות כצינור להעברת כספים מטעם משרד החינוך. התקצוב מטעם משרד החינוך הוא זכות שבצדה חובות, כמו השוואת שכרן של העובדות לשכר המשולם בחינוך הממלכתי. משרד החינוך מתקצב את העמותות בהתאם לגובה השכר של עובדות מקבילות, אלא שמנהלי העמותות חותכים משכרן של העובדות ומעלימים את הכספים הללו. מדובר באלפי שקלים הנגזלים מכל עובדת ובמצטבר במיליוני שקלים מאלפי גננות וסייעות חרדיות.
העושק לא מסתכם רק בגזילת השכר אלא מתבטא גם בזכויות פנסיוניות וסוציאליות שלא משולמות לעובדות.
מוסדות החינוך שמזוהים עם ש"ס מחייבים אותן להיות מנויות לעיתון "יום ליום". עמותות אחרות מחייבות את העובדות לתרום מעשר ממשכורתן ובגובה של עשרה אחוזים משכרן.
בתחום החינוך, הוותק ורמת ההשכלה מגולמים בשכר – אבל לא אצל העובדות החרדיות. מדי שנה, מנהלי העמותות מפטרים אותן בסוף חודש יוני ומחזירים אותן לעבודה ב-1 בספטמבר, כדי להימנע מלשלם לעובדות את חודשים יולי-אוגוסט וכן כדי לפגוע בוותק שלהן. לעתים עמותות מנפיקות תלוש חוקי לעובדות אבל בפועל העובדות מחזירות לעמותות כסף במזומן.
בכך המדינה נפגעת פעמיים: פעם אחת כשהיא מעבירה שכר עבור חודשים יולי-אוגוסט לעמותות עבור העובדות, ובפעם השנייה כשהיא משלמת דמי אבטלה לעובדות וככה העמותות גורפות לכיסם שתי משכורות.
על שולחנו של משרד החינוך נערמים מדי חודש בחודשו מכתבי תלונה ספציפיים כלפי מוסדות שההתעמרות היא לחם חוקם. רוב העמותות ידועות ומוכרות לו אבל הוא בוחר לשתוק.
מדובר בנשים שמשכורתן היא ההכנסה היחידה של התא המשפחתי, נשים שמטופלות במספר רב של ילדים והרגישות הדתית והחברתית שלהן גבוהה. הן לא תוכלנה לעבוד במקום לא חרדי, הן צריכות להוציא את הילדים מהגן ובתי הספר והעבודה במקום רחוק מביתן לא באה בחשבון.
לאישה חרדית אסור לפנות לבית דין לעבודה מאחר שלפי ההלכה אסור להתדיין בטריבונל שנוהג בהתאם לחוקות הגויים. לכן, אם אישה תעז למצות את זכויותיה בערכאות המתאימות, יהיו סנקציות והיא תיענש על כך. בעלה יוצא מהכולל ויוחרם מבית הכנסת והילדים יוצאו ממוסדות החינוך. החיים שלהן הם כמו מגדל קלפים. העובדות החרדיות כבולות והעמותות מנצלות את החולשה הזאת.
על משרד החינוך להעמיק את הפיקוח ולהחיל בקרה מספקת על העמותות, ולא לשמש רק כצינור להעברת כספים בבחינת שלום עלייך נפשי.
על משרד הכלכלה לשלוח פקחים כדי לאכוף את חוקי העבודה ועל מדינת ישראל לפעול ללא לאות למען עובדות אלו שלא יכולות לעמוד על זכויותיהן. לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל, המעודדת את בני ובנות הציבור החרדי להצטרף למעגל העבודה, לא פועלת ועומדת כמגן לימין העובדות.
תגובת משרד החינוך
ממשרד החינוך נמסר: המשרד מעביר לגני הילדים תקצוב שכר מלא, הן עבור הגננות והן עבור הסייעות. כאשר מדובר בגנים פרטיים, כמו ברוב במוסדות החינוך החרדים, העמותות (הבעלויות) מחויבות להעביר לצוותים את מלוא השכר. אם וכאשר ישנן תלונות בנושא, המשרד בודק אותן באופן יסודי, לרבות הפעלת אמצעי פיקוח ואכיפה. בעלויות שלא שילמו את מלוא השכר לעובדים, המשרד חייב אותם לשלם, ואם לא עשו כן - הרי שהמשרד קיזז להם סכומים גבוהים.