"צאו לנו מהרחם", זעקו הרשתות החברתיות בימים האחרונים. העיסוק האובססיבי בנושא הגיע כתגובה לפרסום על כך שקראתי לצרף רב או קאדי לוועדות להפסקת היריון. אף על פי שהפרסום היה רחוק מן המציאות כרחוק מזרח ממערב, שמחתי שהנושא החשוב הזה עלה לסדר היום. מהרגע שעלה אשמח לשתף אתכם הקוראים במחשבותיי ובהצעה שהעליתי בוועדה לקידום מעמד האישה.
על פי נתוני משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במדינת ישראל מבוצעות מדי שנה כ-19 אלף הפלות חוקיות (מספר ההפלות הלא חוקיות עומד על כמה אלפים, הדעות נעות בין 30 אלף לעשרת אלפים, תלוי את מי אתה שואל).
על פי החוק כיום, אישה הרוצה לעבור הפלה חוקית חייבת לעמוד בפני ועדה להפסקת היריון שבה יושבים שני רופאים ועובד סוציאלי (לפחות אחד מהם אישה). על פי הנתונים הרשמיים, 99 אחוז מהפונות לוועדה נענות בחיוב. אישה שקיבלה סירוב מאחת מ-40 הוועדות בארץ יכולה לפנות לוועדה אחרת, כך שבעצם כמעט כל אישה בארץ שרוצה להפיל יכולה. מכיוון שזה המצב, נשאלת השאלה לשם מה צריך את הוועדה. לא רק שלוועדה אין כל תועלת, היא גם מהווה תוספת של ביורוקרטיה מיותרת.
חשוב לומר כי אישה שמגיעה להחלטה לעבור הפלה שרויה בסערת רגשות, היכולה לכלול רגשי אשמה, לחץ משפחתי, לחץ חברתי, לחץ כלכלי, לחץ דתי, חרדה מהעתיד, חשש מהשלכות על הבריאות ועוד כהנה וכהנה. כמו כן, בתהליך ההפלה ערכים שונים של האישה עשויים להתנגש זה בזה – זכות האישה על גופה וחייה לעומת ערך המשפחתיות ואפשור חיים אנושיים פוטנציאליים. לעומתה, לגורמי הרפואה (בעיקר הפרטיים) יש אינטרס כלכלי שכמה שיותר נשים תעבורנה הפלה, לעתים גם אם זה על ידי ניצול מצוקתה של האישה.
על בסיס טענות אלו, פיתחתי הצעה שבעיניי היא לא פחות ממהפכנית ומהווה חשיבה מחוץ לקופסה על הנושא. ההצעה מבוססת כולה על ראייה אנושית אשר שמה את האישה לחלוטין במרכז. על פי ההצעה, יש לבטל את החובה להופיע בפני ועדה, אשר במסגרתה האישה חשה שהיא עומדת בפני ערכאה מעין שיפוטית וצריכה להוכיח את עצמה.
במקום זאת יש להקים מערך ידידותי שכל כולו מעטפת תמיכה באישה, מערך שמקבל את האישה ללא כל סממן של שיפוטיות. המערך הזה צריך להיות דיסקרטי לחלוטין ובו האישה תחוש בנוח לשתף בכל התלבטויותיה ובכל הלחצים שבהם היא נמצאת. האישה לא תהיה מחויבת לפנות למערך הזה, אך צעד כזה יהיה כדאי לה. היא תהיה המרוויחה העיקרית ובעצם היחידה. במערך שכזה יש להעניק תחושת ביטחון מקסימלית לאישה, כך שהיא תחוש שכולם כאן בשבילה ורק בשבילה. זאת כדי לאפשר לה לקבל את התמונה המלאה, הכוללת את האפשרויות השונות ואת משמעות ההפלה מבחינה פיזית ומבחינה נפשית.
אם מתברר, למשל, שרצונה בהפלה נובע מסיבות כלכליות או חברתיות אפשר אף להפנותה לגורמים המסוגלים לסייע לה במצוקתה. המערך הזה צריך להעניק לאישה חוברת עם מידע מפורט, שמשרד הבריאות יוציא לאור, ובה כל המידע הנוגע להפלות כולל הסיכויים והסיכונים. לפני ביצוע ההפלה מן הראוי שהאישה תאשר שקיבלה את חוברת המידע ושהיא מודעת למידע שבתוכה. נוסף לכך, המדינה צריכה להעמיד לרשות האישה כל סוג של סיוע שהיא זקוקה לו ומבקשת, לפני ואחרי ההפלה, כגון פסיכולוג, פסיכיאטר, איש דת, אשת דת, מטפל בפוסט-טראומה וכד', כדי שתוכל לעבור את החוויה בצורה החלקה והבריאה ביותר.
דומני שאם נבוא מגישה כזו נרכוש את אמונה של האישה ונצמצם משמעותית את ההפלות הפרטיות אשר אינן תחת פיקוח ועלולות להוות סכנה לבריאות הנשים.