הן עוזבות חיים שלמים ברגע, לוקחות רק מה שנכנס לשתי שקיות של סופרמרקט ואת הילדים שלהן וחוזרות הביתה. "אני מעריצה אותן", אומרת שורי קוסטליץ, רכזת יד לאחים. "הן עוזבות את המקום המוכר ויוצאות אל הלא נודע, אל דרך לא פשוטה. היא גם לא ידועה מראש, אי אפשר לבנות להן תסריט של מה יהיה."
יד לאחים הוא ארגון העוזר לנשים יהודיות הנשואות לערבים מוסלמים לצאת מתוך הכפר הערבי ולחזור לחיק משפחתן. הדרך ארוכה ולא פשוטה, ולעתים המשפחות שלהן ניתקו עמן קשר ואין מי שיחכה להן בצד השני. יד לאחים מחכה.
עזה כמוות אהבה
"היום אני מרגישה את עצמי חיה", אומרת ע', אחת מהנשים שחולצו על ידי הארגון. " קודם הייתי בכלא, היום אני חיה, נושמת, מטיילת, מבלה".
היא פגשה את בעלה בגיל 17. "התחלנו לעבוד באותו מקום, וככה הכרנו. הוא הבטיח לי עולם ומלואו והייתי ילדה תמימה. באותה תקופה ההורים שלי התגרשו ואני הלכתי אחריו. לא ידעתי כל כך מה לעשות, הוא הבטיח לי הכול". היא התחתנה איתו והגיעה אליו לכפר. הוריה ניסו לבוא לקחת אותה משם כמה פעמים, אבל לבסוף ויתרו. "ההורים שלי, אחרי שגירשתי אותם מהכפר והם ראו שאני לא מקשיבה להם ולא חוזרת, הפסיקו להיות איתי בקשר. שני האחים שלי שוטרים במג"ב ונלחמים בערבים, אז שאני אהיה נשואה לערבי? זה היה קשה להם".
ע' מצאה את עצמה לבד. "הוא התחיל עם הסמים, ואז הבנתי שזה לא בשבילי, אבל אף אחד לא היה איתי בקשר אז נשארתי שם. רציתי מזמן לצאת, אבל לא הייתה לי הזדמנות לצאת כי הוא היה בבית, הוא היה סוגר אותי. אם הייתי רוצה לצאת לטיפת חלב הוא היה שולח את אימא שלו איתי. אימא שלו הייתה הסוהרת שלי. אפילו אם רציתי לצאת להסתכל על אנשים ברחוב הוא היה אומר לי: 'תיכנסי פנימה'".
לא גזענים
"לא תמיד הן מתחתנות מרצון או מאהבה," אומרת קוסטליץ. "לפעמים כבר אין להן ברירה, אלא להתחתן איתם. המשפחה כבר ניתקה איתן את הקשר, ואין להן חברות, אז הכתובת היחידה שנשארה זה הוא. אבא אחד אמר לי פעם: 'אני תמיד הייתי אומר שהערבים שווים, שהם חלק מהעם', אבל כשזה הגיע לבת שלו הוא השתגע. היא אמרה לו: 'אתה חינכת אותי ככה'. הכול טוב עד שזה מגיע לחיי זוגיות".
מ', לעומתה, מספרת על חיים אחרים: "אף פעם לא היו אירועים אלימים. היה לנו יחסים מאוד טובים, ביני ובין בעלי והמשפחה שלו, היה לנו חיים מאוד טובים. לא הרגשנו גזענות, לא אני ולא הילדים שלי".
אז למה בכל זאת רצית לעזוב?
"אלה חיים מוסלמיים לכל דבר; האבא רוצה לקחת את הילדים למסגד, והם מתחילים ללכת איתו, וזה דברים שמאוד היה לי קשה להתרגל אליהם. יכול להיות שמישהו חס וחלילה ידרבן את הילד שלך לכל מיני מעשים רעים ואז בטעות הוא יהיה חמאסניק".
באותה תקופה החלו אצל מ' גם בעיות רפואיות. "היו לי התקפי אסתמה והייתי עוברת שם יום שלם עם חמצן. אמרתי לעצמי: 'מה את צריכה את כל זה, את יכולה למות פה ואפילו קבר לא יהיה למשפחה שלך לבוא אליו'. זה תהליך נפשי מאוד קשה, כי מאוד אהבתי את בעלי, אבל זה שאלות ששאלתי את עצמי".
מה קרה בסוף שגרם לך לפנות לעזרה?
"הקשר שלי עם אחיות שלי מאוד טוב. יום אחד אחותי החליטה לעשות אירוע הפרשת חלה והזמינה את כולן – בנות משפחה, רבניות, חברות, רק אותי לא. היא אמרה שזה לא שהיא מתביישת בי, אבל 'מה את קשורה בכלל לחיים האלה, לרבניות, את חיה את החיים המוסלמיים שלך, את חיה את החיים הערביים שלך בכפר, מה את קשורה לכל זה'. זה נתן לי בוקס לפנים, ואז החלטתי להתקשר ליד לאחים. אמרתי לעצמי: 'הכול אצלך משתנה; צורת הלבוש, הדיבור, אפילו האוכל'. הרגשתי מרוחקת מהשורשים ומהזהות שלי".
"לפני עשר שנים יכולתי להגיד שזה פוגע יותר בבנות ממצב סוציו-אקונומי נמוך", אומרת קוסטליץ, "אבל היום זה מגיע לכל סוגי האוכלוסייה. יש לנו בנות עשירות מקיסריה ומכל מיני יישובים עשירים, שההורים שלהן עסוקים מדי ואין אהבה לילדה. זה תמיד יושב על איזשהו חוסר, ומסיבה זו אנחנו עושים תהליך טיפולי אחרי החילוץ".
יחידת חילוץ נישואי תערובת
איך מתנהל תהליך החילוץ?
"יש לנו מחלקה ביטחונית. המטרה שלנו כמובן היא לתת מקסימום הגנה לאישה ולילדים שלה. כל חילוץ מתוכנן לגופו, והכול בתיאום עם המשטרה והצבא. אנחנו לא כופים את עצמנו ולא מכריחים, אם היא לא רוצה, אלא שואלים אם אפשר להתקשר בעוד כמה חודשים כדי לראות מה שלומה".
היו בנות שלא הסכימו לצאת?
"כן, ואת יודעת מה הקטע הכי עצוב? שאחרי כמה שנים הן מתקשרות אלינו עם עוד כמה ילדים ופחות כמה שיניים".
היו פעמים שהחילוץ נכשל?
"לרוב החילוץ עובד; אנחנו מדריכים אותן המון, מה לארוז ואיך. הן יוצאות עם מינימום, רק כמה מסמכים, ואנחנו קונים להן הכול. הן עוזבות כי הן מאסו כבר בחיים האלה, נשבר להן. הן לא מרגישות שהן עוזבות את הבית שלהן אלא שהן בורחות מהכלא".
חג החירות בפתח, גם ע' ומ' יסבו עם בני משפחותיהן לשולחן הסדר. כשהן יקראו את סיפור יציאת מצרים היציאה מעבדות לחירות לבטח תהיה עבורן יותר מוחשית