כל שנה, בדיוק בתקופה הזו, זוגות יהודיים בארץ ובתפוצות נתקפים ע"י אחד מן הווירוסים הקשים שידע עולם הרפואה מאז היכחדות הדינוזאורים, ינוחו בשלום על מרבצם.
מוטב היה לו עולם הרפואה היה עוסק במציאת מזור למחלה הנוראית הזו ומזניח לכמה שנים את העיסוק בתרופות גנריות שסתם מכניסות לו הון עתק.
הפריחה הראשונית מתחילה מעט אחרי פורים, עת הבית מתמלא פירורי חטיפים. מדובר בראשית חדירתו של הווירוס אל מערכת הנשימה שלנו ואין לנו יכולת לעשות דבר בנידון. אין שום אמצעי הגנה, אין הכנה מראש. מדובר במחלה שסופה ידוע. קשה. מתיש.
לרוב, הנשים הן אלו שמזהות לראשונה את הסממנים הראשונים להופעת המחלה. ישנן נשים המגיבות מיד (לצערנו הרב) וישנן כאלו המוכנות להסתיר את הסממנים במאמץ רב ובלבד שלא לפגוע במשפחה, כדי לא להדביק. אך גם זה לא יכול להימשך לאורך זמן, בסוף הוירוס פורץ החוצה בדרך זו או אחרת והתוצאות לא פשוטות.
בואו נקרא רגע לוירוס בשמו העברי הקדום: שגעת הנקיון
זה מתחיל בסידור ארונות, או בשמו האחר "חיסול חשבונות עם הבגדים הרזים". כן, פתאום הבגדים האלה שעלו עלינו לפני שבע שנים כבר לא משדרים על אותו תדר כמו שלנו, הם כנראה "התכווצו" ולכן הולכים לשקית שחורה גדולה (מטאפורי משהו).
השלב הבא הוא שלב הספריה. כן, זו עם האבק. מסתבר שבזמן שלא נגעת בספרים האלה שנה שלמה וחשבת שהזנחת אותם הם נשנשו פיתות וקרקרים, אחרת אין ממש הסבר לסיבה שאנחנו מנערים ומנקים אותם.
שלב האבק הוא שלב מסוכן. זה התחום האפור. אזור החיץ. אתה מנקה כל דבר, מעביר סמרטוט, שואב פינות (עם הראש הזה של השואב שאף פעם לא ידעת למה הוא משמש), מעביר מטאטא הפוך על הפינות בתקרה, מלקק מסילות, מנגב את הלמעלה של המנורות ולמעט אשתך, אין לאף אחד בעולם הרבני סמכות לקבוע היכן האבק הוא חמץ והיכן אתה פטור ממנו. אגב, התשובה לשאלה השניה היא "אתה לא".
השלב האחרון הוא המטבח כמובן, או בשמו האחר "הסיוט".
אתה מגיע למקומות בהם לא נגעה אצבע מעולם, מנגב צלחות שרק אתמול יצאו מהמדיח, שופך מיחם על השיש בכדי לטהר בקטריות ששרדו את שני ליטר האקונומיקה שקרצפת קודם. אח"כ התנור מגיע לרמת פירוק מהנדס, המקרר מתפזר למקלחת, והמיקרוגל עובר התחמצות. ותמיד, אבל תמיד כשתרכיב חזרה את כל המדפים במקרר, יישאר לך אחד ביד. בדוק.
כלים של מעלה וכלים של מטה
בסוף, לפינאלה, מגיע שלב החלפת הכלים. אתה מביא ארגזים של כלים, מעלה, מוריד, מחליף, מסדר ובסוף אתם יושבים בסלון, כוס קפה ביד, שמחים שסיימתם והכל מוכן לחג ונזכרים שכמו כל שנה, אתם כמעט כל החג אצל ההורים, אז למה לכל הרוחות לא קניתם קצת חד פעמי במקום כל הבלאגן. בקיצור, כבר אמרנו: חשוך מרפא.