הצוואה שאותה הגישו לנו הקורבנות הרבים על מגש הכסף היא "רוח חזונם של נביאי ישראל", כפי שמדגיש בן גוריון במגילת העצמאות.
פרשת אחרי מות מתארת את הדברים שעליהם מצווה אלוהים לאחר מות בני אהרון. מעניין שכותרת הפרשה מרמזת על אירוע שהתרחש קודם לכן ולא מתואר בכלל בפרשה עצמה. לכן, אין לנו אלא לקרוא את הפרשה כצוואה המוסרית שאותה מבקש אלוהים שנזכור מאירוע מצמרר זה. על מותם של בני אהרון קראנו לפני כמה שבועות בפרשת שמיני, שם מתואר כיצד לאחר שהקריבו "אש זרה" יוצאת אש ואוכלת את הבנים. פרשנים רבים ניסו להסביר מה היה חטאם המדויק של נדב ואביהוא שהצדיק עונש כה חמור, אך התשובה לכך נותרת לא ברורה. מה שברור הוא שבלב לבה של ספרות הכוהנים שלנו מופיע אירוע הקרבת אדם על המזבח, ולא סתם אדם, אלא שני בניו של אבי הכוהנים אהרון.
לכן, הדבר החשוב ביותר המודגש לנו בפרשת אחרי מות הוא פסוק כ"א בפרק י"ח: "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא-תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה". השימוש בביטוי "לא תחלל את שם אלוהיך" מדגיש את מרכזיותו של פסוק זה בין הציוויים הרבים שבפרשה.
לא קידוש השם, חילול השם
אל תתבלבלו, אומרת לנו הפרשה, מקרה מותם של בני אהרון אינו אתוס לשאוף אליו. אל תטעו לחשוב שהגשמת היהדות היא להקריב את הבנים על המזבח, אל תראו באהרון גיבור על כך שהקריב את בניו. הקרבת קורבנות אדם בכלל וילדים בפרט אינה דרכנו ומי שיעשה כן מחלל את שם אלוהי ישראל. לכן, צוואתם של בני אהרון שבפרשת אחרי מות עוסקת בפירוט הטכניקות השונות להקרבת קורבנות ולכפרת עוונות, כך שלא יעלה על הדעת של אף אחד לחזור להקריב קורבנות אדם. בעניין זה, מתכתבת הפרשה עם סיפור עקידת יצחק שהלקח החשוב הטמון בו צריך להדהד בכל אחד מאיתנו: "אל תשלח ידך אל הנער". מי שחושב שהקרבת ילדים היא שיא הגשמת האמונה ראוי שייזכר בצוואתו של אברהם ובצוואתו של אהרון. התרבות היהודית מקדשת את ערך חיי האדם באשר הוא אדם – "ובחרת בחיים".
למנוע את חזון האימים
השנה מוצמדת פרשת אחרי מות לפרשת קדושים ושתיהן נקראות יחד בשבת שאחרי יום הזיכרון ויום העצמאות: אם פרשת אחרי מות נותנת לנו את הטכניקה הטקסית למימוש יהדותנו, הרי שפרשת קדושים נותנת לנו את המהות. הנה מקצת מהציוויים המפורסמים המופיעים בפרשה: "השאר בשדה פאה ולקט לעני ולגר", "לא תעשוק את רעך", "לא תלין שכר", "לפני עיוור אל תיתן מכשול", "לא תעשו עול במשפט", "לא תעמוד על דם רעך", "ואהבת לרעך כמוך".
מהי רוח נביאי ישראל המוזכרת במגילת העצמאות? בהפטרת פרשת קדושים רואה הנביא יחזקאל לנגד עיניו ירושלים ובה כל ציווי פרשת קדושים לא מתקיימים: "לגר עשו בעושק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך, אנשי רכיל היו בך, למען שפוך-דם, שוחד לקחו-בך, למען שפוך-דם; נשך ותרבית לקחת". אם תמשיכו כך, מזהיר הנביא: "והפיצותי אותך בגויים, וזיריתיך בארצות; והתימותי טומאתך, ממך".
עוצמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, הישרדותה וזכות קיומה לא ייבחנו בכוחה ובמספר קורבנותיה. זכותנו היחידה על הארץ הזו כפי שציוו לנו הכוהנים, הנביאים ונביאי התנועה הציונית היא לרדוף צדק ולדאוג יום יום לרווחתם של היתום, של האלמנה ושל הגר החיים בתוכנו. רק אם נעשה כן, לא יתגשם חזון האימים של יחזקאל ונמשיך לחיות כאן כעם חופשי בארצנו!
הכותב הוא ראש רשת הישיבות החילוניות "בינה".