הסיבה העיקרית לכך היא שיש מצוות המיועדות לאנשים מסוימים ולא לאחרים (נניח – כוהנים). אחרות נועדו להתמודד עם מצבים ספציפיים בחיי האדם (למשל, נתינת שטר במעמד הגירושין) ומצוות רבות נוספות חדלו מלהתקיים עם חורבן הבית, שכן קיומן תלוי בקיומו. לצד כל אלה, יש הנהגות או התנהגויות מקובלות שקיבלו פרשנות שונה במהלך הדורות והן אינן מקובלות בימינו, לפחות במתכונת שבה הן היו קיימות בימי התנ"ך. קבלו הצצה לחמש מהן:
במקום החמישי: אישה יפת תואר
המקור בתנ"ך:
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים, כ"א, י')
במה מדובר פה בעצם?
המלחמה ארוכה ואתה חייל יגע ותשוש. פתאום, כמו בחלום, אישה נחמדת (השייכת לעם שזה עתה השתתפת בכיבושו) נגלית לך מבעד לעננת האבק וצבעי ההסוואה. מה תעשה? לפי התורה, אם אתה ממש מתעקש, היא אפילו יכולה להיות אשתך. אבל רק רגע, חביבי. לפני שאתם מחליטים איזה בופה יוגש בחתונה שלכם, יש כמה תנאים: כדי להוכיח שהעניין שלך בה טהור וחף מפניות, עליך להמתין חודש ימים, שבמהלכו היא תגלח את שיער ראשה, תצמיח את ציפורניה פרא ותתאבל על כך שגזלת אותה ממשפחתה. עכשיו, אחרי שליופי שלה אין עוד משקל בהחלטתך, אתה יכול להחליט אם אתה מעוניין שהיא תהיה אשתך. גם אם תחליט שכן, היא תהיה חייבת להסכים להתגייר כדי שתוכלו להתחתן כדת משה וישראל. אם היא לא מוכנה, עליך לשחררה לחופשי.
תכלס, זאת לא מצווה שהתורה מעודדת לקיים, אלא יותר כמו מטף כיבוי אש, כשהאש היא היצר הרע, והמטף הוא ההלכה הקובעת גבולות לתופעה שבתקופת התנ"ך, כנראה, הייתה מקובלת בחברה והיה קשה מאוד למנוע אותה.
איפה היא היום?
מעיקר הדין, באופן תאורטי מאוד, הסיפור הזה יכול לקרות גם היום. עם זאת, מאחר שמדינת ישראל מחויבת לאמנות מלחמה בינלאומיות שחלקן נוגעות גם לדיני שבויים ואוסרות אונס – הסיטואציה הזו לא מקובלת כלל ועיקר ואף אסורה משום חילול ה' ו"דינא דמלכותא דינא".
במקום הרביעי: עבדות
המקור בתנ"ך:
"כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות, כ"א, ב')
במה מדובר פה בעצם?
גנבת ואין לך אפשרות להשיב את הגזילה? אמור שלום לחופש שלך, כי את שש השנים הבאות אתה עומד לבלות כעבד עברי! אתה לא מצליח לכלכל את משפחתך? ברכותינו, אתה יכול להגיש מועמדות! או לפחות היית יכול, לו היית חי בתקופת התנ"ך.
מגילת החובות שלך, פלוס מינוס, כוללת עבודה של שש שנים (אם מגיעה שנת היובל – אתה משתחרר אפילו לפני) ולאדון שלך נשמרת הזכות לדרוש ממך להעניק לו ילדים (עבדים) מִשִפחה כנענית.
אל ייאוש! מאזן הזכויות שלך לא רע בכלל: האדון שלך מחויב לכבד אותך, אסור לו להעביד אותך בפרך או בעבודות בזויות והוא מחויב להעניק לך תנאים סוציאליים זהים לאלו שיש לו.
עברו שש שנים? הידד! לא תצא בידיים ריקות – אדונך מחויב להעניק לך, אם גויסת לשורותיו בשל גניבה שלא יכולת להחזיר, גם מענק פרישה ראוי.
איפה היא היום?
עם בית המקדש שחרב, חרבה גם שנת היובל המשחררת באופן סופי את העבדים, ואיתם גם דיני עבד עברי. ואולי, באופן פשוט, התורה שמלכתחילה לא "השתגעה" על האפשרות של מכירת יהודי לעבד, יישרה קו עם התרבות המשתנה, שבה מוסד העבדות הולך ונכחד (ונאמר אמן).
במקום השלישי: ירושה
המקור בתנ"ך: "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר. אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּו" (במדבר, כ"ז, ח')
במה מדובר פה בעצם?
ביי ביי צוואה, שלום לסדר היורשים המקובל! וככה זה עובד: אם הלכת מן העולם ויש לך יורשים בנים, הם יקבלו את עזבונך. אם אין לך בנים, בנותיך יקבלו אותו, ואם אין לך צאצאים כלל – יקבלו אותו קרובי משפחתך, לפי סדר הקרבה שלהם אליך. אלמנתך, למרבה הצער, לא תיקח חלק בעזבונך, אבל בניך מחויבים לדאוג לה וגם לבנותיך.
איפה היא היום?
אם תבקשו לקיים היום את דיני הירושה התנ"כיים, כל שתצטרכו לעשות הוא לגבש הסכמה כללית בין היורשים הרלוונטיים ולגשת עמה אל אחד מבתי הדין הרבניים. עם זאת, מאחר שגם בתי הדין כפופים לחוקי המדינה – השונים לחלוטים מאלו התנ"כיים – דבר זה יתאפשר אך ורק אם אכן תצליחו להשיג את חתימתם של הנוגעים בדבר.
לפי חוקי המדינה, האופן שבו עזבונו של אדם מתחלק בין יורשיו כפוף באופן בלעדי לפרטי הצוואה שלו. אם לא השאיר צוואה, ירושתו עוברת באופן אוטומטי לאשתו ולאחר מכן לילדיו, אגב שמירה על שוויון זכויות בין הבנים לבנות.
במקום השני: ייבום וחליצה
המקור בתנ"ך:
"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר - יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים כ"ה, ה'-ו')
במה מדובר פה בעצם?
הקמת זכר למת היא ערך עליון בעיני התורה, ולכן אדם שנפטר בטרם הספיק להעמיד צאצאים, מצווה על אשתו ועל אחיו להקים לו זכר. כיצד הם עושים זאת? בטרם האישה פונה להינשא לאיש זר, מחוץ למשפחה, עליה לשקול בחיוב להינשא לאחי בעלה ולהביא עמו צאצאים שיהוו את המשך זרעו של המת. אם הוא מסרב לעשות זאת, מבוצע טקס חליצה בהשתתפות האח והאלמנה, ורק לאחריו היא מותרת לכל איש.
איפה היא היום?
מצוות הייבום נאסרה בהוראת הרבנות הראשית לישראל בשנת 1950 והיא מותרת רק במקרים מיוחדים. המצווה בוטלה כדי שתהיה תורה אחת אחידה בארץ ישראל, ללא קשר למוצא האדם, וגם משום שהיה ידוע כי היבמים כבר אינם מכוונים לשם מצווה. הרב עובדיה יוסף, שנה לאחר מכן, יצא חוצץ נגד קביעת הרבנות וקבע כי אין לה סמכות לבטל מצווה זו. כך או כך, מצוות הייבום כבר לא נוהגת היום, אך החליצה קיימת ואף הכרחית כדי לקבוע את מעמדה של האלמנה כפנויה.
ובמקום הראשון: אישה סוטה
המקור בתנ"ך:
"אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה.. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן.. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן.. וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים.. " (במדבר ה', י"ב- י"ח)
במה מדובר פה בעצם?
סצנה ראשונה (פנים, יום, בית משפחת ישראלי): זרובבל ונחמה התחתנו. מזל טוב! אחרי כמה שנים, שני אנשים מספרים לזרובבל שראו את נחמה, ה' ישמור, מתייחדת עם גבר אחר. זרובבל מבקש ממנה, בנוכחות שני עדים, לחדול ממעשיה הרעים, אך לאחר זמן מה, אבוי, נחמה שוב נצפית כשהיא נכנסת למקום מבודד עם גבר זר. "אבל זרובבל", אומרת לו נחמה, "לא עשיתי כלום! אני מוכנה ללכת איתך לכוהן והמים שאשתה יוכיחו את זה".
סצנה שנייה (פנים, יום, בית המקדש): זרובבל ונחמה מגיעים לבית המקדש עם מנחת קנאות ומבקשים מהכוהן לשפוט אם החשד שנתלה בנחמה אכן נכון. הכוהן פורע את שיער ראשה של נחמה, נותן לה להחזיק את הקורבן שהביאו ומבקש ממנה להישבע שטענתה על חפותה היא אמת, וגם מזהיר אותה מה יקרה אם היא משקרת. הכוהן כותב זאת על קלף וממיס אותו בתוך קערה ובה מים ועפר מבית המקדש.
סצנה שלישית (פנים, נו, הבנתם את הקטע): נחמה שותה מהמים ו... מכאן העלילה מתפצלת: אם נחמה אכן חפה מכל פשע, המים לא מזיקים לה והיא מתברכת, אבל אם מתברר שהיא שיקרה, המים מנפחים את בטנה ואת רגליה. עד שהיא מתה עובר זמן, ובמהלכו היא לא מותרת לא לבעלה ולא לבועלה (שמת גם הוא בעוון ניאוף).
איפה היא היום?
הטקס על פרטיו פסק מלהתקיים עוד בסוף תקופת בית שני, כך שביטולו לא תלוי בבית המקדש. היום, גם אם מאוד נרצה, לא נוכל לקיימו מאחר שאין בית מקדש ואין כוהן גדול. עם זאת, האיסור לנאוף קיים, כמובן, עד היום, וכן האיסור על האישה לחיות עם בעלה או עם האדם שאיתו בגדה בו.
ואיפה אנחנו היום?
מצוות, כך אומרים, לא יכולות להיעלם סתם כך מהעולם ומילים לא נכתבות בתורה לחינם. עם זאת, נראה שבמקרים לא מועטים, האבולוציה שעברה התרבות מימי התנ"ך ועד ימינו (וגורמים נוספים) כן גרמה להלכות מסוימות להשתנות מבחינת אופן קיום המצווה או האופן שבו היא מתפרשת למעשה. עד שיחזרו כל 613 המצוות לפעולה – קדימה, תחרות מי הולך יותר צעדים לבית הכנסת מ ע כ ש י ו .