המקור לאופן שבו יש להתייחס לגרים מופיע בספר דברים "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", כלומר, יש מצווה לאהוב את הגר ולקרב אותו. מצד שני ההלכה היהודית מורה לא למהר לגייר כל אדם, ולבדוק היטב את המניעים שלו לגיור. ישנם תנאים מאוד מחמירים, שרק מי שעומד בכולם יכול להפוך ליהודי (שזאת טקטיקה מאוד משונה לשיווק הדת שלך...)
תהליך הגיור כולל טבילה, מילה (לגברים) ובזמן המקדש נהגו גם להקריב קורבן. על פי המסורת, יש חשיבות רבה לשאלה האם הגר מקבל את כל המצוות, שכן במידה ויש אפילו מצווה אחת שהוא לא מוכן לקיים אסור לגייר אותו. כיום ישנה מחלוקת בין הפוסקים, האם ניתן לגייר אדם, כשיש סיכוי סביר שבעתיד לא ישמור מצוות.
רות המואביה היא מודל הגיור הנצחי שלנו. בשיחה מכוננת עם חותנתה (ה"פולניה"), רות אומרת לנעמי "עמך עמי ואלוקיך אלוקי", מתעקשת להמשיך את הדרך (תרתי משמע) עם נעמי, להצטרף לעם היהודי ולקבל את מרותו של האל. אז לכבוד שבועות אספנו בפינצטה חמש גיורות לתפארת שהייתם מתים להכיר.
מקום חמישי: מסרט וולדמיכאל (שולמית)
שם: מסרט וולדמיכאל (מוכרת לכולנו ככוכבת במאסטר שף, עונה 4)
מצב משפחתי: נשואה + 2
עיסוק: שפית ומעצבת פנים
שם לאחר הגיור: שולמית
ארץ לידה: אתיופיה
שנת גיור: 2016
בית הדין המגייר: גיור כהלכה של רבני "צהר"
הסיבה בגללה החלטת להצטרף ליהדות:
"מרגע שאני מכירה את עצמי אני מאוד "ספירטואלית". מחפשת מה מתאים לי, רוצה להבין מה התפקיד שלי בעולם, רוצה להיות קרובה יותר לנפש ולתפילות. ככה אני חווה את זה. יש צמא, לחפש יותר. זה בא מבפנים, זה לא שכלי אלה נפשי. דרך בעלי הכרתי את ישראל ועליתי לישראל, כך הגעתי ליהדות. בדרך כלל זה מחפש אותך, לא את מחפשת את זה. "איט מנט טו בי הפנד".
תהליך הגיור:
"זה היה תהליך מאוד ארוך, לא הסכמתי להיכנע וללכת בדרך של כולם ולעשות "ווי" על זה. פתאום באיזה שלב בסוף היתה לי בעיה עם הרבנית שהייתה צריכה לבדוק אם אני מספיק טובה כדי לעבור לבית הדין ואז הרגשתי איזו התנגדות מהרבנות. אני לא רציתי לשכנע אף אחד, להיות כמו גנבת ולהגיד כמה דברים כדי שהם יהיו מרוצים. רציתי שיקבלו אותי כמו שאני, אז התרחקתי. גם אחרי שהפסקתי עם תהליך הגיור המשכתי ללכת לבית כנסת, לצום ביום כיפור ולקיים את כל המצוות. בסוף מצאו אותי ארגון "גיור כהלכה" של רבני צהר והציעו לי להתגייר דרכם. התגיירתי בהרבה כבוד, מול שלשה רבנים מכובדים. הם לקחו אותי עם הרבה רצינות. הרגשתי שאני רצויה, לא משכנעת מישהו בכוח. "
חוויה משמעותית מתהליך הגיור:
" לטקס הגיור הוזמנתי לישוב שהוא במדבר יהודה, אמרתי לרב חיים אמסלם שהוא היה אב בית הדין- שכמו שבני ישראל קיבלו עליהם את התורה במדבר בסיני (אפרופו שבועות...) ככה גם אני מקבלת על עצמי את המצוות. זה היה מאוד מרגש!
בסוף הטקס אמרתי לדיינים תודה שהתייחסתי אלי יפה שנתתם לי את האפשרות להתגייר ולפתוח את הלב. אז הרב אמסלם אמר לי: "אל תגידי תודה, אני צריך להגיד לך תודה שהסכמת להצטרף אלינו לעם היהודי"" (גם אנחנו פה ב"מאקו" מודים ומצדיעים לך...)
רשמים מחווית הטבילה:
"זה לא כאילו קניתי נעליים והתגיירתי, זאת הייתה חוויה רוחנית שהייתי צריכה לתת לה להתקיים. הרגשתי הרבה אור וצניעות. זה טיהר אותי. לא הייתי מושפלת כמו שהרבה אומרים, הרגשתי שאני שווה בין שווים.
החיים שלי השתנו מאותו היום, נהיו יותר טובים, יותר מבורכים. "
מקום רביעי: יהודית ויינשטין רוס
שם: יהודית ויינשטין רוס
שם לפני הגיור: יווה, שזה הגיה ברוסית של חוה ("את יודעת שזו שאלה שלא שואלים גרים"...)
ארץ מוצא: קזחסטאן
עיסוק: מנהלת רכזים בפרויקט "גיור כהלכה" של עמותת "עתים"
עמותת עיתים היא עמותה שנותנת סיוע והכוונה לאנשים שצריכים עזרה בתקשורת שלהם מול מוסדות דת ומדינה. כחלק מפעילות העמותה אנחנו מסייעים לגרים למצוא את ידיהם ורגליהם ב סבך הבירוקרטיה שהממסד מערים (יהודים, תמיד מסבכים את הכול...).
"אני מגיעה מרקע של הרבה שנים במערכת הגיור, אני היום במערכת אלטרנטיבית/עצמאית, כי אני מאמינה שיש היום הרבה אנשים שרוצים להתגייר, אבל לא עושים את זה בגלל האופי של מערך הגיור הממלכתי, כפי שהוא נראה היום. אני מאמינה שאם יעשו שינויים באופי של המערך, הרבה יותר יוצאי בריה"מ יבואו להתגייר. מה שקורה היום (סביב הנושא של הגיור), זה שיח מאוד פנים דתי, מאוד פוליטי. לא רואים שם אנשים, רואים הגות."
תחילת תהליך הגיור:
"נולדתי לאבא יהודי, הייתי בתנועת נוער פרו-ישראלית. עליתי לארץ בגיל 15 ולא ידעתי שאני לא יהודיה. הגעתי לפנימיה בקיבוץ לביא שהוא קיבוץ דתי, ולמדתי באולפנית בטבריה. אחרי שנה שלמה שחייתי בקיבוץ, מישהו לא אכל את האוכל שהכנתי, ואז בצורה כזו הסבירו לי שאני לא יהודיה לפי ההלכה. "
חוויות מתהליך הגיור:
"הרבה אנשים מתרגשים איתך מרגישים שעשית איזה מהפך בחיים, ששינית אותם מקצה לקצה. אבל זה לא נכון לגבי הרבה אנשים, אני למשל לא שיניתי כלום. הרגשתי יהודיה תמיד, מבחינת הזהות שלי, מבחינת האופי, שום דבר לא השתנה. כבר לפני הגיור בחרתי להיות יהודיה שומרת מצוות, לכן תהליך הגיור מבחינתי היה אקט פורמלי, רק בשביל הפתק. אצל הרוב המכריע של המתגיירים זה כך."
מקום שלישי: איוונקה טראמפ (יעל)
שם: איוונקה טרמפ (הגרה המפורסמת בתבל, ככל הנראה)
מצב משפחתי: נשואה +3
ארץ לידה: ארה"ב
עיסוק: עוזרת לאביה בניהול ארה"ב ואשת עסקים מצליחה
שם עברי: יעל
שנת גיור: 2009
רב מגייר: הרב אלי וינסטוק
התהליך להפוך ליהודיה:
איוונקה הכירה את ג'ארד קושנר, (מי שעתיד להיות בעלה) במהלך פגישת עסקים שגרתית. ג'ארד הוא איש נדל"ן מצליח, חבר בקהילה של הרב אלי וינסטוק המשתייכת לאורתודוקסיה המודרנית. הקשר בין טראמפ וקושינר הלך והתעצם בצעד דרמטי איוונקה החליטה ללכת בעקבות ג'ארד ולהתגייר בהמשך אותה שנה. (כמה רומנטי!) בסימן טוב ובמזל טוב, הזוג המלכותי מיסד את הקשר בחתונה מפוארת כדת משה וישראל (בפאר, כמובן).
רגע מרגש לאחר הגיור:
לפני כמה ימים היינו עדים לאותו רגע מרגש בו איוונקה נצפתה דומעת בכותל המערבי. ברגע הזה גם הציניקנים שבינינו לא יכלו להישאר אדישים, לבכי של אישה שעברה את כל תהליך הגיור והגיעה למקום הקדוש. מדובר בביקורה הראשון בישראל לאחר הגיור. כשראיתי את תמונתה מהכותל דומעת, חשבתי לעצמי, כמה טוב שבאת הביתה...
ננצור בליבנו:
תמונה משפחתית של משפחת קושנר- טרמפ ליד נרות החנוכה.
מקום שני: ענת חרך
שם: ענת חרך (חיילת בדימוס)
מצב משפחתי: במערכת יחסים
ארץ לידה: ישראל
עיסוק: סטודנטית לסיעוד באוניברסיטת תל אביב
שם לאחר הגיור: רננה (למרות שעדיין קוראים לה ענת)
שנת גיור: 2015
בית הדין המגייר: בית הדין הצבאי
מדוע החלטת להפוך ליהודיה:
"ההורים שלי עלו מברית המועצות, אני נולדתי בארץ. עד גיל 16 אף פעם לא הייתה לי התייחסות מיוחדת לזהות היהודית שלי, כשהגיע הזמן לעשות תעודות זהות באתי למלא את הלאום, ואז אמא שלי אמרה לי לכתוב שאני לא יהודיה. הופתעתי לגלות את זה. בהתחלה זה היה קצת מביך (תסביך), התביישתי לספר את זה גם לחברים שהיו מאוד קרובים אלי. גם בצבא די התביישתי עד שגיליתי את קורס נתיב ואז הבנתי איזו הזדמנות מדהימה זאת. העיקר הוא אפילו לא הגיור, פשוט להתחבר לזהות הזאת. התחלתי לספר לאנשים שאני הולכת לקורס נתיב, (קורס גיור דרך הצבא) הרבה היו מופתעים כי גם השם שלי הוא מאוד לא רוסי, אין לי מבטא ואני לא נראית אחת כזו. אחי הגדול שהתנגד מאד לסיפור הזה, ניסה לשכנע אותי שזה לא באמת חשוב, אבל זה לא עבד לו.
רציתי להתגייר בעיקר כדי שהילדים שלי לא יצטרכו להתבייש בדברים האלו. אז אולי אני אמנע מהם לעבור את החוויה הנפלאה של קורס נתיב, אבל אני חושבת שכך הם יחיו יותר בשקט."
טקס הגיור:
"הרגע עצמו הוא מרגש. אני לא יודעת אם את יודעת שיש שלשה דיינים שמשקיפים עליך (ההלכה מחייבת נוכחות דיינים גברים בטבילה), אז זה קצת הורס, (ממליצה לצפות ב"מעשה באשה וחלוק" -וידאו ארט העוסק בנושא המדובר אותו יצרה נורית יעקבס-ינון. העבודה מוצגת בימים אלו במוזיאון על התפר בירושלים) אבל הבלנית שהייתה איתי הייתה מדהימה, והיא הפכה את זה לעוד יותר רוחני ומרגש בגלל המעמד. את מבינה שאת באמת עושה פה משהו, וזה התכל'ס. וזה אחרי כל התהליך הרגע שחיכיתי לו. רגע של קבלה, של התחלה. זה סמלי, את כאילו נולדת מחדש, את בתוך המים, את יוצאת אומרת כמה משפטים נחמדים, וזהו. את יהודיה."
התחושות לאחר תהליך הגיור:
"אני לא יודעת מה להגיד לך, כי התהליך שלי היה די קשה, נוצר קצת כעס על כל הפטריאכליות הזו במערכת של בית הדין. אבל לדעתי אני שלמה יותר ואני יכולה להגיד שאני מחוברת יותר ליהדות ולזהות שלי אחרי כל התהליך הזה."
ובמקום הראשון: צביה גורודצקי
ואחרונה חביבה אציג בפניכם אישה אמיצה ביותר (לא הייתה לה ברירה אחרת), הרי היא צביה גורודצקי. צביה היא גרה שחיה בסוג של כלא כבר שבע עשרה שנה, משום שבעלה מסרב לתת לה גט. בתור בעלת מחשבה אסוציאטיבית, מיד תהיתי לעצמי האם יש קשר בין המצב העגום אליו צבייה נקלעה לעובדה שהיא גרה. ובכן, חשבתי לעצמי... תכל'ס, לא מופרך שבמהלך השנים התיק שלה נפל בין הכיסאות, ולה לא הייתה משפחה שתתמוך בה. הרי בתור ישראלים כולנו מכירים את סאלח שבתי "למה אנחנו חדשים. חדשים - מסדרים... גם אנחנו נהיה פעם הרבה זמן פה, וגם אנחנו נסדר את החדשים". כדי לבדוק האם החשש שלי מוצדק, הלכתי ושאלתי את צביה מה דעתה בנושא.
שם: צביה גורודצקי
מצב משפחתי: מסורבת גט +4
עיסוק: לדבריה היא "שפחה של ההוצאה לפועל", מתפרנסת מעבודות בית. (בעבר למדה צורפות, עבדה כמעצבת תעשייתית, מטפלת ובעלת משפחתון)
ארץ לידה: אוקראינה
שנת גיור: 1990
רב מגייר: הרב שמחה קוק
שם לפני הגיור: סבטלנה (אור האלוהים)
זה כמו שאנשים חוזרים בתשובה, גיליתי את אלוהים. התעוררה אצלי השאלה אם אלוהים קיים, ואז חיפשתי דרך ומצאתי את היהדות. יש במשפחה שלי יהודיים, הדוד שלי היה נשוי ליהודיה. מאז שהייתי ילדה, נמשכתי לאנשים יהודים כי הם אנשים טובים. אני רואה בזה תהליך טבעי, השגחה פרטית...
מה למדת עם השנים על העם היהודי:
היום יש לי ארבעה בנים. שניים מהם בצבא (שניים נוספים שרתו בעבר) אחד מהם בקבע והם ממש במסירות נפש מגינים על עם ישראל. עם הזמן שאני גרה פה אני רואה כמה זה חשוב להיות יותר מאוחדים, שנאהב ונקבל אחד את השני, לא רק כשרע לנו. ככה נצליח יותר...
האם יש קשר בין היותך גרה לעובדה שאת מסורבת גט כבר 17 שנה?
יש קשר אבל זה לא צריך להיות ככה. במקרה שלי אין לי פה לא אבא ולא אח. אין לי משפחה שתגן עלי. הבעל שלי כנראה הרגיש שהוא יכול לעשות מה שבא לו. הוא גם אומר שלא מגיע לי גט כי אני גרה. (לצערי מסתבר שצדקתי...)
איחול לשבועות הבא:
אני בבעיה חמורה. תוך כדי המאבק גיליתי עוד הרבה נשים מסורבות גט, מתוכן הרבה צעירות. הייתי רוצה שהן לא יחכו לקבל גט אחרי גיל הפוריות, כמו שקרה לי. אני מקווה שהרבנים יבינו את הבעיה וימצאו לנו פיתרון.