בשבוע שעבר נערכה בירושלים ועידת ROI, שצירפה יחד מאה וחמישים צעירים יהודים מובילים מרחבי העולם. חברי הקהילה מגיעים מעשרות מדינות ברחבי העולם ופזורים בתפקידי מפתח במגוון תחומים כמו פוליטיקה, שינוי חברתי, כלכלה, תרבות, הייטק, תקשורת ואמנות. אז מכיוון שלא יכולנו להיפגש עם כל מאה וחמישים הצעירים, נפגשנו עם שניים מתוכם ויצאנו אנשים טובים יותר.
אחרי 500 שנה - הנשמה של יהדות ספרד מתעוררת
גרשון סנצ'ז, בן 33 מספרד, עשה תואר במנהל עסקים באוניברסיטה של סביליה אך מזה שנים רבות עובד עם קהילות יהודיות באירופה. "בתחילת העבודה שלי עם הקהילה היהודית, עבדתי בשנת 2008 עם המוזיאון היהודי הראשון בספרד בעיר קורדובה שנקרא Casa de Sefarad. בשנת 2009 הצטרף לטניה סגל, רבה רפורמית בקרקוב, פולין ויחד הם פתחו את הקהילה היהודית הרפורמית הראשונה לאחר השואה "בית קרקוב". לדבריו של סנצ'ז "זה היה מדהים כי גיליתי סוג חדש של יהודים מבחינתי שהם מעין 'יהודים נסתרים', מדובר באנשים שמקורם בקהילות היהודיות העתיקות של פולין, שדור הסבים והסבתות שלהם חזרו לפולין לאחר השואה והחליטו להשאיר את יהדותם בצד ולהיות פולנים כדי לשרוד. אחרי כשני דורות, החלו הצעירים לגלות את יהדותם והביעו רצון לחזור ליהדותם. מה שהפתיע אותי זה דווקא המוסדות היהודים שדרשו מהם להוכיח את יהדותם. לכאורה מי שלא יכול להוכיח את יהדותו אינו יהודי. ואז המענה של הקהילות היהודיות הוא לאפשר להם להיות 'יהודים מבחירה', כלומר לעבור תהליך של גיור. אך כמובן, היות והם רואים עצמם כיהודים, הם לא מעוניינים תמיד לעבור את התהליך הזה".
גרשון סיפר כי הם נעזרנו בארגון "שבי ישראל" שמסייע ליהודים לאתר את מקורות יהדותם. באופן הזה זה מאפשר לחלקם להצטרף לקהילה. מדובר באנשים שפעמים רבות לא גדלו בסביבה יהודית ולכן יש רומנטיזציה כשהם מגלים את הקשר שלהם ליהדות, אבל ברגע שהם מבינים את המשמעויות של יהדות דתית לפעמים זה פער גדול מדי ואנחנו מסייעים להם לגשר בתהליך הזה. אצל חלקם הם רק מחפשים מידע על היהדות וחלקם מחפשים לקחת חלק יותר פעיל, אך באופן שעדיין משמר את החילוניות שלהם.
לאחרונה ספרד החליטה להכיר ביהודי ספרד. איך אתה חווה את זה עם הקהילה היהודית המקומית?
זה דבר מדהים בעיניי שממשלת ספרד החליטה לעשות וזה בעל חשיבות סמלית גדולה. כיהדות ספרד החלק הכי משמעותי בהיסטוריה הקהילתית שלנו תמיד היה גירוש ספרד. אך, אחרי 500 שנה אני חושב שהגיע הזמן שנשים את החלק הזה מאחורינו ונתרכז בהווה ובעתיד. הכי חשוב שנבנה מחדש את הקהילה היהודית בספרד ואת הקשר עם הממשלה. היום אנחנו רואים הרבה יותר אנשים פועלים באופן אקטיבי להחיות את יהדות ספרד, וגם הממשלה בספרד מוכיחה בפעילותה כי היא רוצה קשר טוב יותר עם הקהילה היהודית.
בימים אלה גרשון מתרכז בעבודה עם הקהילה היהודית בספרד ובפרט בסיביליה, שם הוא מנהל את המוזיאון המקומי היהודי. לדבריו "המטרה של מוזיאון היא להציג את ההיסטוריה, אבל אנחנו משתדלים להפוך את המוזיאון גם לנקודות מפגש ולדבר על סוגיות של הקהילה היהודית גם בימינו."
כמה אנשים נמנים עם הקהילה היהודית בספרד בימינו?
לדברי סנצ'ז "כמו תמיד אצל היהודים, תלוי את מי שואלים. הנתון המוכר הוא שהקהילה היהודית בספרד מונה כ-12 אלף יהודים בספרד (3,000 במדריד, 4,500 בברצלונה והשאר מפוזרים בקהילות ברחבי המדינה). לאחרונה יש שטוענים כי הקהילה מונה 48 אלף, אבל קשה לי להאמין שזה נתון שקרוב למציאות. מאוד ייתכן שהמספר האמיתי מתקרב לכ-20 אלף יהודים". גרשון הוסיף וצחק ש"אולי עם התיירים הישראלים בקיץ מספר היהודים במדינה מתקרב ל-48 אלף".
מה האתגרים המרכזיים של יהדות ספרד בימינו? האם אתם חווים אנטישמיות או היתקלויות עם הקהל המוסלמי?
"בשונה מהמצב באירופה, הקהילה המוסלמית בספרד היא לא גדולה ומונה כ-300 אלף איש המפוזרים ברחבי המדינה, אז לא מרגישים ריכוזים גדולים של קהילות מוסלמיות כמו שאפשר לראות בהולנד, צרפת ובריטניה. לשמחתי, ספרד היא מדינה גדולה של 48 מיליון אנשים, אז באופן יחסי כשאין הרבה יהודים ואין הרבה מוסלמים אז גם אין הרבה בעיות בין הקהילות".
בנוגע לאנטישמיות סנצ'ז ניזהר בדבריו ואומר כי הוא לא אוהב לחשוב שיש אנטישמיות בספרד, אבל גם מודה שהיות והיהודים בספרד הם פחות מזוהים מבחינה חיצונית, ולא הרבה מהם מסתובבים בהכרח עם כיפה, אז קשה יותר לזהות מיהו בהכרח יהודי, ובהתאם אין הרבה אירועים אנטישמים. יהדות ספרד היא יהדות יותר מסורתית, אך לא חסידית, כך שאנשים יכולים לציין את יהדותם בביתם או במסגרת הקהילה, אך זה לא בהכרח משהו שמוחצן במרחב הציבורי".
יחד עם זאת, גרשון מציין כי הקהילה כן חווה אירועים פחות נעימים, בעיקר כאשר יש בעיות ביטחוניות בישראל, ואז לא פעם יימצאו כתובות גרפיטי וצלבי קרס שרוססו על מבנים של הקהילות היהודיות. גרשון מוסיף ומציין אירוע אחד שזכור לו ביתר שאת, שבו קבוצת הכדורסל מכבי ת"א, הגיעה לשחק במדריד וניצחה, ולאחר מכן הרבה מאוד אנשים כתבו ברשתות החברתיות בספרד פוסטים של שנאה ממשית ואפילו הכחשת שואה היו דברים ממש נוראים כמו "תחזרו לתנורים". אני הייתי בשוק גם מחומרת השנאה, אבל בעיקר הופתעתי כי ספרד היא מדינה של כדורגל ולא האמנתי שיהיו כאלה תגובות למשחק כדורסל. אבל כנראה שאצל הדור הצעיר, הנטייה להתבטא בקיצוניות באה להם בקלות יותר ובמיוחד כאשר אני מאמין ש-99% מאלה שכתבו את הפוסטים לא מכירים אף יהודי."
בהתייחסו לחוויה שהוא עובר בוועידה השבוע הוא מספר כי "יש פה אנשים מדהימים וחכמים עם תשוקה לעשייה לא רק בעולם היהודי אלא בחברה הגלובלית בגלל שרוצים ליצור עולם טוב יותר ומיישמים בפועל את הערך היהודי של 'תיקון עולם'. אחד הדברים החדשים שלמדתי פה ושנחשפתי אליהם זה אורח חיים של יהדות חילונית. כיהודים ספרדים שהגיעו מצפון אפריקה, זהות יהודית מבחינתנו זה הדת. כלומר אם נולדת יהודי זה לא דבר של בחירה אלא משהו שאנחנו צריכים לעשות, כמו ללכת לבית כנסת, ללכת לבית ספר יהודי ולשמור שבת וכשרות וכן הלאה. ועם זאת, היום, מי שהוא חלק מהקהילה היהודית, זה מתוך בחירה מודעת. יחד עם זאת, יש הרבה אנשים שמרגישים יהודים בזהותם, אך הם לא מתחברים למסורות הדתיות. וזה אתגר מבחינתנו איך ליצור קהילה חילונית אבל ששומרת על הזהות היהודית".
יהודי בריטניה כבר לא מתחבאים
התקופה האחרונה לא היתה פשוטה עבור 300 אלף יהודי בריטניה: מפלגת הלייבור, שהיתה בעבר חביבת הקהילה היהודית, חושפת עוד ועוד חברים אנטישמיים, כולל העומד בראשה ג'רמי קורבין. בנוסף, המצב הבטחוני בממלכה, יחד עם ה"ברקזיט", ההתנתקות מאירופה – גורמת לאי יציבות בקרב היהודים. אך יש גם כאלה שרואים צדדים חיוביים במצב הזה, שנכפה עליהם: "אנחנו בתקופה הסטורית, של חוסר וודאות וקיטוב בחברה הבריטית, אבל הצד החיובי הוא שאנחנו כעת בולטים יותר מבעבר, כבר לא מתחת לרדאר" מספר דוד וולש (32) מנהל היחסים הבינלאומיים של ה-BOD ארגון הגג של יהודי בריטניה. גם וולש, הגיע לישראל בשבוע שעבר בכדי להשתתף בועידה השנתית של קהילת ROI.
הוא נמצא בקשר עם גורמי ממשל בריטיים, אך גם עם גורמים יהודיים ברחבי העולם, ובעקבות כך הוא אומר כי "ממש כמו בארה"ב, אנחנו כעת מבינים שחייבים להכיר אותנו בבריטניה, לא להיות דת חשאית, אלא להתבטא על נושאים שחשובים לנו". הוא מביא כדוגמא את המרכז הקהילתי היהודי הבריטי JW3 שהוקם לפני מספר שנים, "מדובר בבניין ענק עשוי מזכוכית, זה מוכיח שאנחנו רוצים שיידעו שמדובר במרכז יהודי, ולא סתם בעוד בניין יפה".
על המשבר של הקהילה היהודית עם מפלגת הלייבור, אשר לה חברים שהתבטאו בצורה אנטישמית ואנטי ישראלית מובהקת, אומר וולש כי "אנחנו הגבנו על כך בעוצמה רבה מהיום הראשון של התופעות האלה. דרשנו מההנהגה לגנות את ההתבטאויות אך גם דאגנו להיות כל הזמן בתקשורת. זה מעציב שמפלגה ששאבה בעבר כל כך הרבה תמיכה מהקהילה היהודית הופכת לגוף עם כל כך אנטישמיות וגזענות. הצד החיובי הוא שאנחנו מסוגלים להופיע באופן קבע בתוכנית בוקר של ה-BBC, לדבר שם על אנטי ציונות - ובעבר לא היתה לנו הזדמנות כזו".
וולש עצמו גדל במשפחה יהודית חילונית קטנה בצפון המפטון, שעה צפונית ללונדון. "תמיד היתה לי זהות יהודית, אך לא הייתי דתי או חלק מקהילה" הוא אומר. דווקא הגירה בת 6 שנים לטורקיה, אחרי לימודיו בתיכון, גרמה לו להכיר טוב יותר את יהדותו. "כשחזרתי לבריטניה כדי ללמוד באוניברסיטה בגיל 24, לראשונה הייתי חבר בבית כנסת. התפילה הראשונה שלי היתה בראש השנה, והיה מאוד אינטנסיבי". לאחר מכן, כאשר עבר להתגורר בלונדון, הצטרף לבית כנסת נוסף, של התנועה הרפורמית.
אחרי שנה בתוכנית "מסע" בישראל, החליט לעבוד בארגון BICOM – מעין איפא"ק יהודי-בריטי, המקדם מידע מדויק על ישראל ושיתופי פעולה מגוונים בין שתי המדינות.
וולש עצמו חבר בקהילה הלהט"בית היהודית של לונדון, ואף מתנדב עם צעירים וצעירות שזה עתה גילו את נטייתם המינית. הוא מתייחס לפרסומים בבריטניה על התבטאות של הרב האורתודוקסי-ספרדי יוסף דוויק, אשר התבטא בצורה חיובית כלפי הומוסקסואלים, וגרם לסערה של ממש. "מה שמדאיג בתגובות להתבטאות שלו היא שבמקום להתעסק בהלכה – כולם רק מדברים עליו. שהוא 'אמר ככה וככה' - אין התייחסות למה שאמר באמת".
הוא כיום חבר בבית הכנסת ווסט לונדון סינגוג של הקהילה הרפורמית הגדולה ביותר מחוץ לארה"ב, לדבריו, אך הוא מסביר כי "רפורמים בבריטניה שמרנים יותר מהרפורמים בארה"ב, אנחנו יותר דומים לקונסרבטיבים".
הוא מתנדב בארגון היהודי-בריטי "קשת" ללהטב"ים בני ובנות הקהילה היהודית, "אנחנו לא רוצים שאותם צעירים יעזבו את הקהילה היהודית רק בגלל נטייתם. אנחנו רוצים שהקהילות ילמדו לקבל אותנו, יותר מבעבר. אנחנו לא חיים בסרט, ומבינים שיש מגבלות, על חלק מהמוסדות, אז תעשו השתדלות, בכל דרך, לקבל את אלה שמרגישים דחויים. אנחנו קהילה קטנה וצריכים להיות ביחד".
הוא מספר בהתרגשות כי "הרב הראשי של בריטניה אפרים מרוויס נפגש איתנו, והוא פתוח מאוד לשמוע אותנו ואף התבטא בצורה פומבית לכך ש'צריך לקבל אותנו בבתי הכנסת בבריטניה'. בשבילי זו הצלחה. הבעיה היא שבעקבות הבלאגן האחרון בבריטניה סביב ההתבטאות של הרב דוויק, אנחנו חוזרים אחורה בזמן".
בארגון "קשת" הוא מתנדב באופן קבוע, "אנחנו למשל הולכים לבתי אבות יהודיים ומסבירים לצוות כיצד להתייחס לגברים או נשים שהם להט"בים. הם לא ידעו כיצד לגשת אליהם בכלל. היה טאבו עד כה בנושא, וחבל שאותם פנסיונרים יהיו בודדים או לא מסוגלים להביע את עצמם". עוד הוא מספר כי הם מעבירים הרצאות לתנועות נוער ומוסדות יהודיים מוכרים "אנחנו עובדים עם כל תנועות הנוער היהודיות, גם עם בני עקיבא. למשל אם מישהו בא למדריך שלו ואומר לו 'אני הומו' המדריך צריך לדעת כיצד להתמודד עם זה".
וולש אף חבר בבית כנסת ווסטמיניסט סינגוג, שהינו לא שייך לאף זרם, אך ללא ספק ליברלי, "אנחנו מנסים דרך בית הכנסת להגיע לצעירים וצעירות שלא מחוברים לקהילה. אנחנו לא רק נארגן ארוחות שבת מסורתיות, אלא מקיימים יוזמות כמו לחבר בין אנשים בעלי מקצוע או עניין משותפים ואירועים שונים. חשוב לנו שיבינו שלהיות יהודי זה לא רק ללכת לבית הכנסת בימים הנוראים. אחד מהאנשים המשתפים פעולה עם וולש הוא מארק רונסון - מוזיקאי מפורסם, שעבד עם איימי ווינהאוס וברונו מארס, זוכה פרס הגראמי. "הוא חבר בית הכנסת שלנו, הוא לא מגיע הרבה כי הוא בסיבובי הופעות בעולם, אבל הוא עשה לנו אירוע וזה היה מדהים, משך הרבה אנשים שלא היו שומעים על בית הכנסת אחרת". לדבריו, "זה מראה שמישהו כל-כך מפורסם שעובד עם שמות גדולים עדיין מוצא חשיבות להיות בקשר עם הקהילה היהודית, ואנחנו מקווים מאוד שיצטרפו אלינו עוד ועוד".