שבעה שבועות סופרים את העומר, נזהרים לא לפספס, כששואלים כמה היום לספירה עונים מיד את המספר של אתמול (אחד המוזרים, תודו), בקיצור, בונים את המתח.
מגיע החג, לובשים לבן, אוכלים מאכלי חלב, הרווקים וההורים-בלי-ילדים-קטנים לומדים כל הלילה ומחכים להיי לייט של התפילה – מגילת רות. מגילה סבבה, לא ארוכה, לא מתישה ובלי הטפות מוסר.
בתור ילד המגילה תמיד נשמעה לי כמו סיפור קצת מוזר. כמו איזו סדרה שהתחילה עם פרק משעמם קצת איבדה מהרייטינג ואז המפיקים שלחו את התסריטאים לבצע טוויסט בעלילה. אחרי הכל מה שכולם לוקחים איתם מהפרק הראשון הוא המשפט האלמותי, "אם את מתה, אני מתתתתתההההה".
בפרק השני העסק מתחיל להתחמם, בועז ורות, ההיא מלקטת והוא צובט לה קָלי. בשלישי נעמי שולחת אותה אל בועז ויו נואו וואט האפנד נקסט. ברביעי עסקאות נדל"ן, סיכום ואילן יוחסין. פשוט.
כל הפרשנים תמיד מתעסקים סביב הסיפור עם הגיורת שהלכה אחרי היהודים ושוכחים שהיא כבר עשתה את זה פעם, זאת אומרת היא כבר התחתנה עם הבן של אלימלך, נו ההוא עם השם המוזר, או מחלון או כליון, אחד מהם, לא משנה, נתרכז בעיקר. הפמיניסטיות מבסוטות על המגילה כי הגיבורות כאן הן נשים (ובצדק) אבל אף אחד לא שואל את השאלה הקשה, השאלה האמיתית: למה? מה חשבת לעצמך? יהודיה? את מבינה מה זה אומר, את מבינה למה את נכנסת (כן, כן, היא כבר הייתה עם מחלון, אל תהרסו)? רות! תתאפסי על עצמך!
את הרי אלמנה, הורדת את כיסוי הראש (אם היה לך), את נכנסת עכשיו לעזרת נשים וכולן מתעסקות בכיסוי ראש שנעלם או הרגע הזה שאת יוצאת עם בועז לאיזה בית קפה, נותנים יד וכולם מאחורה בדייט הראשון מתלחששים על זה שאת כבר לא שומרת נגיעה.
וכל הסיפור עם המקווה והנקיים, כמה נרות להדליק, אצל מי תעשו את החגים, שמירת שבת. את כל הבעיות האלו לא היו לך במואב סיטי. שם חיית כמו גבירה, אדונית לעצמך, לא דופקת חשבון.
אף אחד לא באמת יודע איך הן חיו במואב. הרי הנתונים הבסיסיים בטח לא היו משהו, מלא מואבים מסביב, מעט מאוד איטליזים כשרים שלא לדבר על בתי קפה. השגחה פרטית היה אז משהו שהס מלהזכיר, אבל אולי היו מבריחים דרך מעבר גבול מואב-כנען סחורה כשרה. לא נדע לעולם.
נחזור רגע לרות. כבר אמרנו שכולם מתרכזים בסיפור הגיורת שהלכה אחרי נעמי ושוב מתפספסת לה נקודה חשובה באמת: הולכת אחרי חמותה?! מה קורה פה? באיזה עולם מקולקל הן חיו אז? ממתי הכלה וחמותה מסתדרות?
עזבו, לא משנה. לך תוכיח.
שורה תחתונה, רות עשתה משהו שכמעט אף אחד מהקוראים לא עשה, היא בחרה להיות יהודיה וזאת בעיניי הפואנטה הגדולה של הסיפור הזה. כשאני מנסה לחשוב עם עצמי מה היה קורה לו הייתי נולד ובגיל מסוים היה עלי לבחור אחת משלוש דתות מרכזיות, אני לא ממש בטוח שהיהדות הייתה קורצת לי יותר מכולם, אם להיות כנים לרגע. אולי בגלל שאין לנו היום הרבה טקסים פגאניים ופעם זה היה קצת אחרת אז בעצם כל מה שנותר להסתכל עליו במגילה המיוחדת הזאת זו אהבה: אהבה של כלה לחמותה ולהיפך. אהבתם של בועז ורות. אהבת החיים והרצון להביא חיים לעולם.
מגילת רות היא פנינה צנועה בין כל ספרי התנ"ך, היא מסמך אנושי מרתק, היא סיפור של אהבה.