יו״ר הבית היהודי טרח לשגר בוואטסאפ הודעות אישיות מוקלטות למצביעים, כשמולו שני מועמדים אנונימיים שגם בציבור הדתי הרוב לא יודעים לאיית את שמם. זה כמו לנסות לפתוח ביצה רכה עם פטיש של חמישה קילו.
לא ברנסקי ולא זאגא מסוגלים להשתחל לרשימת המפלגה לכנסת, גם לא בסוף העשירייה השניה. אבל בפריימריז לראשות אין תנאי סף, וככה מצא את עצמו בנט מתמודד מול שני האדונים המזוקנים שהבטיחו להפתיע אותו עם נהירה חרד״לית לקלפיות.
כל מתמודד היה שמח לקרב כל-כך קל, אבל בנט מן הסתם הרגיש חוסר נוחות מעצם האזכור שלו בנשימה אחת עם שני מתמודדים שמזכירים את המפדל של פעם ועל הדרך צובעים גם אותו ואת המפלגה שלו בצבעים מגזריים.
אחוז ההצבעה הגבוה יחסית לבחירות המשעממות, הוא תוצאה של פיק הברכיים הרגעי במטה בנט לקראת הישורת האחרונה. אבל גם אם נניח שבנט היה שאנן, שאחוז ההצבעה היה ברצפה, וששניהם היו גורפים אחוזים גבוהים יותר, אין לזה שום משמעות.
עליונות בלתי מעורערת
פרשנים היו כותבים שהאגף החרד״לי נושף בעורפו של בנט, אבל כשמסתכלים על יום הבוחר, רואים שבאגפים החרד״ליים הכבדים מממילא הצביעו לאלי ישי, יוני שטבון ומיכאל בן ארי, (שנתמכו עי הרב ליאור והרב טאו על כוחם האלקטורלי המוגבל), ומעט החרדלים שנותרו מיוצגים היטב ע״י סמוטריץ ואריאל מתקומה.
בבחירות האחרונות בנט נכשל יחסית, כשניסה להרכיב רשימה ישראלית ליברלית שתוציא את הבית היהודי מהמפד״ל. גם בבחירות עצמן הוא דימם לטובת נתניהו, והלקח המרכזי של רבים מאנשיו היה להיפרד בהקדם מתקומה וכל האגף החרדלי הנלווה, ולנסות להתחרות במגרש של הליכוד. תוצאה צמודה הערב אולי הייתה מזרזת הליך כזה, ודווקא העליונות הבלתי מעורערת במגרש הביתי, עלולה להשאיר את בנט קדנציה נוספת באזור הנוחות המגזרי.