אם חשבתם שכדי ללמוד תורה צריך להאמין באלוהים, להתפלל שלוש תפילות ביום, וללמוד בישיבה, כדאי שתחשבו שוב. כחלק מטרנד השיעורים שפשט ברחבי הארץ, גם גיל קופטש עלה מדרגה והתחיל ללמד תורה במרכז שטיינזלץ (כן! של הרב שטיינזלץ, אחד הגדולים של עולם התורה והתלמוד). כל אחד יכול להגיע אפילו בלי להזדהות בכניסה ובלי לחבוש כיפה. אנשים מגיעים מהבית כמו שהם ומביאים איתם דעות פוליטיות, לבוש או אמונות שונות, ומתכנסים כדי ללמוד תורה באופן פתוח ולא שיפוטי, אולי אפילו חדשני.
השיעור נקרא "הסוגיה האהובה", שיעור שנתי שעוסק במסכת אחת מתוך הגמרא. קופטש פתח אבל מי שמלמד את הסוגיה הם אנשים מכל קצוות הקשת, חילונים ודתיים, פרופסורים, אנשי רוח ותרבות, ולכל אחד מהם יש ראייה קצת שונה על הסוגיה הנלמדת. כל אחד מהם מביא את עולם התוכן שלו, ודרכו נותן לקהל עוד דרך להתבונן על הגמרא.
כדי לבדוק אם זה פוסטר יפה או חוג לענין, הצטרפתי. שעת ערב יחסית מאוחרת, ערב רב של אנשים: דתיים, חילוניים וכל מה שבאמצע, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, כדי לשמוע על עוד דרך מרתקת לפירוש הטקסט התלמודי. בעידן הסמארטפון קשה להחזיק קהל למשך כל כך הרבה זמן, ועדיין, מצאתי את עצמי יושבת 50 דקות.
כשחיפשתי את האחראי כדי לכתוב כמה מילים למאקו, פגשתי את הבן של הרב: "המוטו שלנו הוא ידע", מספר מני אבן ישראל שמשמש מנכ"ל המרכז. "חשוב לנו שלאנשים תהיה היכולת לגשת לכל טקסט בצורה שטובה להם. הנגשה. אנחנו לא משתמשים בשפה דתית מדי או שמיועדת לציבור מסוים של אנשים, אלא פשוט נותנים חוויה ישראלית."
"הסוגיה האהובה" החלה לפני שמונה שנים, לקראת סיום תרגומו המקיף של הרב שטיינזלץ לתלמוד. "רצינו להגיע לסיום עם הרבה רעש", אומר אבן ישראל, "והגענו למסקנה שניקח את מסכת תענית, שהיא מסכת סבירה. כל שבוע יבוא מרצה אחר וידבר על הדף האהוב עליו ביותר."
האגדות מהתלמוד מצחיקות כמו בדיחה
אני, כאמור, נכנסתי לשיעור של קופטש. סטנדאפיסט, פרשן תורה חובב (על פי הגדרתו), ובחור לא שגרתי לכל הדעות. על קופטש אי אפשר להגיד שהוא המיינסטרים של נותני שיעורי התורה. הוא שובב, הוא עושה צחוק, והוא לא מפחד לשחק עם הטקסט: "אני יכול לבוא לשם כמו שאני. יש דוגמאות של אגדות מהתלמוד, שהן מצחיקות. הן כמו בדיחה, זו תבנית ספרותית של בדיחה. זה סוג של שיעור גמרא כזה, אבל מצחיק. את ההשראה קיבלתי משטיינזלץ."
איך היית מתאר את פריחת שיעורי התורה לקהל שהוא לאו דווקא דתי מוצהר?
אני חושב שמאז שעשיתי את פינת פרשת השבוע בתכנית של יאיר לפיד בזמנו, שבאמת הייתה שנויה במחלוקת, דברים השתנו. אז הייתי חילוני שמדבר על התורה וזה היה וואו, היום לשמחתי יש הרבה כאלה, יש כל מיני חוגים, שיעורים, כל הבא ליד. וטוב שכך. ואם תרמתי משהו לזה, אז אפשר לומר שזה האקזיט הרוחני שלי.
מבחינת קופטש זו שליחות, "אני עושה את זה כדי להראות שהומור הוא אינהרנטי ומובנה לתוך העולם היהודי. אנחנו לא דאעש ולא נוצרים, יש לנו חוש הומור וטוב שכך. האג'נדה שלי היא להראות את הצד היפה, הפלורליסטי והמאיר פנים של היהדות." ומסכם בנחרצות, "אני מקווה שכולנו נהיה בית הילל ונאיר פנים ובית שמאי שילכו לחפש."
"חלק מהמסר שלנו וגם מה שלמדתי בבית, זה שלא חשוב גודל הכיפה, לא חשוב כמה מצוות אתה עושה, אלא מי אתה." אומר אבן ישראל, "אדם שלא יודע לא יכול להאמין, אדם שלא יודע לא יכול להגיד שהוא לא מאמין. יש לזה חלק קריטי במסר שלנו. אתה נותן לאדם ספר ביד, אני לא מצפה שמחר הוא יהיה ככה וככה, אני כן מצפה שהוא יידע. כשחושבים על איש לומד גמרא התמונה הקלאסית היא בדרך כלל בנאדם עם גב שחוח, משקפיים עבות וכובע שחור שיושב ולומד תלמוד." מסכם אבן ישראל, "פה יש הזדמנות להכיר, ללמוד ולהיקסם מהגמרא, גם בלי לעבור בישיבה קודם."