"מה השעה?" אני שואלת בעודי מנסה לברר עם עצמי מה אני עושה עטופה בשמיכת 'אל-על' חומה כשמחיצה אפורה לצידי מסתירה את האיש הישן לשמאלי. "שעון ניו-יורק או שעון ישראל?" משיבה לי דיילת בשאלה. "ניו יורק", אני יורה בעודי ממששת את הפאה כדי לוודא שהיא לא זזה ממקומה. הדיילת: "ארבע עשרים ושש. עוד שעה וחצי אנחנו נוחתים". אני מודה לה בחיוך. היא ממשיכה בדרכה. לעוד לקוח מרוצה?
רוטינה קצרה של בוקר בטיסת לילה ל-JFK הכוללת צחצוח, נטילת ידיים וברכות השחר משאירה לי פחות משעה להתוודע לאיש שישן בנחת לצידי כל משך הטיסה. צוות האוויר בודק את שלומו הרבה יותר מהנדרש עד שאני מבינה שהוא טייס שטס לניו-יורק במסגרת ההסדר החדש של אל-על. מקום מושבו בשורה האחרונה של מחלקת העסקים לא יכול היה לרמוז לי דבר על-כך. אבל היי, הוא כאן כדי להטיס את הג'מבו הבא מניו-יורק לתל-אביב.
שיחה קצרה בעודו מסיים את ארוחת הבוקר, מגלה לי האיש שמסתפק במועט. לאימא שלו קוראים מרים והדבר החשוב ביותר שעשתה בחייה היה לגדל את ילדיה. כשהוא רואה הפתעה על פניי לנוכח התובנה שגם בת קיבוץ שעלתה מברלין לפני המלחמה סבורה כי האישה היא עיקר הבית, וכי אמו ראתה בפרויקט המשפחה, מקצוע לחיים, הוא ממהר לספר על אשתו.
מתברר שאשתו היא תמונת ראי. היא ציירת, יוצרת ואוצרת בעלת אג'נדה פמיניסטית לוהטת שבלבה בוערת אש השוויון בין המינים ושחרור הנשים באשר הן. (ממה יש לשחרר אותן?). את עבודתו כמשפטן הטרוד מבוקר עד ערב, החליף לפני מספר שנים לטובת תפקידו כטייס באל על. הוא לא "סובל", אבל כטייס קרב בחיל האוויר שהטיס מיג, עשה סלטות והשתתף בקרבות אוויר-אוויר אמיתיים, העבודה הזאת די משעממת אותו. מאידך, וכאן אני מרגישה הקלה, הוא מסביר כי היתרון של עבודתו הנוכחית הוא בכך שהיא משאירה אותו להיות אב פנוי לילדיו וקשוב לצרכיהם. גם הוא כמו אמו, סבור שמשפחה ניצבת מעל הכל.
שיחה עם טייס
השיחה נודדת, איך לא, לגישה הפמיניסטית של הרבי מליובאוויטש. מהר מאד הוא מזהה שאני מ"המשפחה" ושואל אותי אם גם אני חושבת שהרבי משיח, ומה לדעתי היה הרבי אומר היום לו ידע ש"מכתירים" אותו (בשר ודם גדול ככל שיהיה) למשיח.
אני לא מחפשת דיון עקר על שאלות היפותטיות, ובוחרת להחזיר את השיחה לעוצמה ולכוח שנתן הרבי לנשים בדור שלנו. אני מזכירה לטייס שיושב לידי שכאשר הרבי שלח שליחים לארבע קצוות תבל במטרה להכין את העולם לקראת משיח, ולחבר את היהודים לשורש האלוקי שלהם, הוא קבע ששליחות זו תתבצע בזוג ותותנה תמיד בהסכמתה המלאה של האישה.
הרבי אף קרא לאשת השליח בתואר הנכבד "שליחה", וסבר כי שליחותה חשובה לעיתים יותר משל בעלה כיוון שיש לה את הנועם והרכות להעביר את מסר השליחות בדרך המיוחדת שהעניק לה הבורא, כמו לשאר הנשים. ובכלל, צביון הבית הפתוח של שלוחי הרבי ברחבי בעולם הכולל אירוח, ניקיון, סבלנות, ריחות וטעמים של בית יהודי תלוי בעיקר הבית הרי זאת עקרת הבית.
כשהרבי נלחם על זכויות הנשים
הטייס נראה קצת מופתע. הוא אמנם מרותק לדבריו של הרבי על נשות ישראל, אך נדמה שקשה לו לעכל את הדברים ה"חדשים" עבורו. הוא חוזר ומספר לי שוב על אמו שתחיה שהקשרים שלה עם נכדיה מופלאים ומיוחדים, אך מתלונן שהיהדות שמה את הנשים בפינה האחורית, בעזרת הנשים.
אני מחייכת ומספרת לו על מפגש של הרבי עם הגב' טישמן, נשיאת מועצת הפדרציות היהודיות בארצות הברית בשלהי שנות השמונים. טישמן הגיעה לרבי עם משלחת מחברי המועצה והזכירה לרבי כי ביקרה אצלו ב-75 יחד עם פרד רוזן. "אמרת לי שאהיה נשיאת המועצה וזה התקיים", אמרה טישמן לרבי. הרבי אמר: "אני זוכר גם שדיברתי איתך על התפקידים שיהיה עלייך למלא בעתיד, אני מקווה שהקב"ה יברך אותך בתורמים נוספים ותנצלי את עזרתם, יחד עם שותפייך, להפצת היהדות בהקדם האפשרי".
הרבי מסיים את השיחה בכך שהוא מעודד אותה לא לוותר על זכויות הנשים. היא תוהה: "אתה אומר לי?!", והרבי מחייך ואומר: "את אומנם במיעוט כאן, אבל גם היהודים בעולם הם במיעוט ותמיד היינו כך. אל תחששי מכך". הטיסה מסתיימת ואיתה גם השיחה המרתקת ואני פה כדי לספר לכם עליה ולאחל לטייס, לאמו ולאשתו הרבה הצלחה בחייהם המשפחתיים.