עונת "האח הגדול" האחרונה שודרה במשך חודשים רבים, ומיליוני אנשים בישראל צפו בה בעניין רב. לרובם ככולם של הצופים יש לא מעט שעות אביחי אוחנה, הזוכה המאושר שגרף את כל הקופה והיה לאחת הדמויות המשפיעות בבית, אם לא המשפיעה מכולן.
כשנקראתי לראיין אותו ל-mako יהדות, מפאת חיבורו למסורת ישראל כפי שהתגלה בתכנית, היססתי מעט. עקב התיעוב שאני רוחש לתכניות ריאליטי, לא צברתי אף דקת צפייה אחת מהעונה האחרונה של האח, ולא מהעונות שקדמו לה. כמובן, את שמו של אוחנה שמעתי שוב ושוב בשיחות מסדרון והפסקות סיגריה, אך היכרותי עמו הייתה דלה ביותר. עם זאת, כעת, לאחר שישבתי עמו במשך כשעה וחצי מרתקות, אני מרגיש שאני מכיר אותו הרבה יותר טוב ממיליוני הצופים שאוחנה חדר לחייהם במהלך השנה האחרונה.
מקפיד על תפילין בטירוף
כבר במהלך ההסתמסות התגלה אוחנה כענייני ועם זאת כנעים וכמאיר פנים, ואכן נפגשנו זמן קצר לאחר מכן בהרצליה, בביתה של חברתו ל"אח הגדול" ולחיים עצמם – מעיין אשכנזי, שבמהלך שיחתנו נכנסה לדירה ויצאה ממנה לסירוגין. נרתיק התפילין הענק שהונח כמעט בהפגנתיות על שולחן המטבח טרף את התכניות, וגרם לי לזנוח לרגע את השאלות שהכנתי מראש ולפתוח בשאלה על החיבור שיש לאוחנה עם התפילין.
"אחת המצוות שאני הכי מחובר אליהן היא הנחת תפילין", הוא יורה לחלל האוויר. "אני מקפיד עליה בטירוף. פעם אחת בלבד במהלך כל חיי פספסתי הנחת תפילין. זה היה בצום גדליה, ביום שחזרנו מאומן. פשוט נרדמתי. לעולם לא אשכח את הרגע שבו הבנתי שעבר יום בלי שהנחתי תפילין".
ברגע הזה, פחות או יותר, הבנתי שכמעט כל מה שחשבתי לגבי אוחנה שגוי מיסודו. מקורותיי, שכנראה הגיע הזמן להחליפם, מסרו לי שהוא חובב יהדות, מעין מסורתי מחמד שכזה, אבל אוחנה שהתגלה מולי הוא יהודי המחובר לתורה בכל מאודו. מעבר לכך, גיליתי לתדהמתי שמבחינת המסירות ללימוד התורה – אוחנה עוקף בסיבוב רבים מבני הישיבות שהכרתי בחיי, והידע התורני שצבר עד כה בחייו הוא אדיר. אני מכיר היטב לא מעט רבנים שהידע שלהם קטן משלו.
לא יודע איך נראה ראש השנה בארץ
"המסע שלי עם התורה התחיל מגיל אפס", הוא אומר מחויך, כמבקש לומר – ברוך ה' שזכיתי לכך. "אני בא מבית מרוקאי. ההורים שלי היו מסורתיים הרבה שנים. כשהייתי בן שש הם התחילו לחזור בתשובה, דרך חסידות ברסלב, וכבר באותה שנה אבא שלי לקח אותי בפעם הראשונה לאומן. מאז, אגב, כבר יותר מ-20 שנה, את כל ראשי השנה שלי עשיתי באומן. בכל אופן, בבית התחלתי לקבל תכנים של יהדות, חסידות ועוד. ההורים שלי שלחו אותי לבית ספר ממלכתי-דתי, אבל בבית היינו ברסלב".
מדהים. אשכרה אין לך מושג איך נראה ראש השנה בארץ?
"אין לי שמץ. אנחנו במשפחה שלושה בנים ובת. אימא שלי ואחותי נשארות קבוע בארץ, כי לא נהוג שנשים מגיעות לראש השנה באומן, ואבא שלי, שני אחיי ואני נוסעים. ראש השנה זה לא כל כך חג בשבילנו. זה יותר יום הדין. זה פחות כמו פסח, סוכות וכאלה, שחוגגים עם המשפחה".
איך נראתה הילדות שלך באילת? בחוץ כיפה סרוגה, בבית ברסלב.
"הילדות שלי באילת הייתה מגניבה. למשל, בניגוד לכל חבריי בבית הספר הממלכתי-דתי, אני הייתי עם קרחת ופאות. צריך לומר שההורים שלי לא לקחו את הקטע של התורה עד הסוף. אחרי הכול, גרנו באילת ואבא שלי עבד בכיבוי אש, ולא יכול היה לגדל זקן, למשל. עם זאת, מבחינת הלימוד, כבר אז נכנסתי לזה חזק. בכיתה ב' כבר ידעתי את כל פרקי אבות בעל פה".
האמת צריכה להיאמר – לא בכל יום פוגשים בחור שקורע את מדורי הרכילות וגם יודע משניות בעל פה, אז ביקשתי ממנו להתחיל לשנן, כדי לחזות בפלא. אוחנה, מצדו, לא אכזב. זוכה "האח הגדול" הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. אחרי כמה שניות ארוכות קטעתי אותו, כדי לשאול לגבי ימי נערותו הסוערים. "הייתי ילד מתנחל כזה, היו לי המון חברים בגוש קטיף. לפני הגירוש הייתי עושה לילות כימים בחלוקת סרטים כתומים בצמתים".
איפה למדת בתיכון? ואיך הלך?
"למדתי בישיבה התיכונית במירון. אני זוכר שבכיתה ט' הייתי ממש מאוהב בתלמוד הבבלי. זה פשוט חידד לי את המחשבה. בכיתה י' העיפו אותי מהישיבה, ועברתי לבית ספר חילוני באילת. כן, הייתי ילד שובב. היינו למשל שמים פרות בגינות של בתי הרבנים. דברים כאלה. לקראת סוף התיכון המטרה שלי הייתה להתגייס ליחידה מובחרת. למרות כל החסידות שלמדתי בברסלב, הדבר שהכי הוטמע בי, כתוצאה מהחינוך הדתי-לאומי, זה שאני צריך לשרת ביחידה מובחרת. הציונות הדתית מאוד מקדשת את זה, וזה יפה בעיניי.
"תוך כדי המיונים בצבא קלטתי שיש לי בעיה בעיניים. הגעתי ללשכת גיוס עם משקפיים, ורציתי להתגייס לשייטת, אז אמרו לי שאני צריך לעשות לייזר. זמן קצר לאחר שהתחלתי את ההכנות לניתוח הלייזר, הודיעו לי שיש לי בעיה של רשתית מתנוונת. כבר בגיל 17 בערך התחלתי להיתקע בכל מיני בדברים, בעיקר עם הראש, ולא הבנתי מה קורה. אבל אני גם זוכר שלא ייחסתי לזה הרבה חשיבות".
כמה אתה רואה כעת? ואיך קבלת את הבשורה הקשה?
"היום אני רואה רק את העין שלך כשאתה יושב מולי. בקשר לבשורה, כשכל החברים שלי התגייסו, היה לי משבר גדול של אמונה. לא הבנתי איך ה' עושה לי דבר כזה. פתאום נורא כעסתי על ההורים שלי על כך שגדלו אותי בבית דתי מאוד. עברה עליי שנה מאוד מאוד קשה. באותה תקופה גם פחות הקפדתי על דברים".
כמה זמן נמשך המשבר הזה?
"זה היה שנה. שנה נוראית. בשנה שלאחר מכן, ניסיתי לחזור בתשובה חזק. בכל הכוח. אז למדתי שש שעות בכל יום. אבל זה היה לימוד מאוד יבש, בעיקר הלכה. וגם הייתי עושה המון התבודדויות. זה בדם שלי, מברסלב. אגב, עד היום אני מתבודד הרבה. אחר כך, בגיל 20, התנדבתי לצבא, ושירתי באפסנאות של 669 במשך שמונה חודשים. עזבתי לפני הזמן כי הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי.
"אחרי כל כך הרבה שנים סוערות, הנפש שלי שקטה"
"אחרי הצבא, שיניתי לגמרי את התפיסה הרוחנית שלי. התעמקתי הרבה יותר בתורת הקבלה. התחלתי למשל ללמוד תניא בחברותא, עם מישהו שגדול ממני. למדתי הרבה תורת הסוד, קל"ח פתחי חכמה. הקל"ח הוא הספר שנתן לי הכי הרבה הבנה בעולם הזה. כן, ממש נכנסתי לפרדס ושם מצאתי את מקומי. פתאום הרבה דברים הסתדרו לי. תורת הקבלה עושה לך סדר בחיים. אחרי שאתה לומד אותה, אתה מבין שה' מנכיח את כל הבריאה ושהכול לטובה. בעקבות כך, אחרי הרבה שנים סוערות יחסית, הנפש שלי שקטה".
מה עוד לקחת לחייך מהלימוד בתורת הסוד?
"בתורת חב"ד, למשל, יש כמה דברים מאוד חזקים. הם טוענים שהמוח צריך להיות כל הזמן שליט על הלב. כלומר שהשכל ישלוט ברגש. מאוד חשוב לתרגל ולדעת את זה כי ככה אתה לא קורס אף פעם. כי אם למשל עשית עבירה, אז אתה לא נגמר מזה. אתה לגמרי מאמין בתשובה. בה בעת, השכל אומר לך שהכול יהיה בסדר. מגיל 22 עד 25 למדתי המון תורה. שלוש פעמים בשבוע, שש שעות ביום, רק תורת הסוד. רבי חיים ויטאל, מתוק מדבש, פרי עץ חיים ועוד ועוד. וזה נתן ונותן לי המון.
"היום אני יודע, למשל, וזה ברור לי לחלוטין, שהתורה היא המפתח לכל הבריאה. לכל היש. הבנתי שזה לא משנה אם אתה דתי או לא, אם אתה רוצה להצליח – זה רק עם התורה. אמנם אני גדלתי עם זה, ואצלי זה מובנה, אבל זה חשוב לכל אחד. בתורת הסוד הבנתי את העומק של התורה. הבנתי ששום דבר לא יכול להשתוות לה. אגב, זה מאוד עזר לי בבית האח".
נו, איך למשל? צריך איכשהו להכניס בשיחה העמוקה הזאת גם את "האח הגדול"...
"המטרה שלי ב'אח הגדול' הייתה לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים. כלומר בעולם העשייה, העולם שלנו. רציתי לתת לאנשים את נקודת המרכז. הרבה פעמים אנשים מתבלבלים בניסיון שלהם לתפוס את הקב"ה. הרבה רוצים להתקרב אליו, אבל לא יודעים איך לעשות את זה נכון.
"אני רוצה להיות שם בשביל מי שרוצה לגעת באמת, מי שרוצה להתחבר לתורה. שלא יחשבו שהתורה היא כמו שהדתיים מוצגים בתקשורת. אני רוצה לגעת לאנשים בנקודה האלוהית שבהם. נהג המונית, הירקן או המהנדס – בסוף כולם עושים עבודת ה', בין שהם מודעים לכך ובין שלא. בגמר של האח היה אחד הרגעים החזקים בהקשר הזה, של החיבור בין האמונה שלי ל'אח הגדול'. אמרתי שם, לעיני מיליוני צופים, שאני מבין כעת, איך בהשגחה פרטית מופלאה, כל הנקודות בחיים שלי התחברו לזה שהייתי ב'אח הגדול'. שאני מבין איך המחלה בעיניים, התורה, הכול נועד כדי להביא אותי לרגע הזה ולמקום הזה".
וואו. "האח הגדול" זה מקום מורכב להעביר מסרים שכאלה.
"לגמרי מסכים. ובאמת לא הצליחו להכיל אותי בתכנית. המושגים שאמרתי שם היו מצד אחד מאוד חילוניים, מעולם הפסיכולוגיה הכללית, וזה בלבל אנשים. למדתי שנה וחצי פסיכולוגיה בבן גוריון, ובעיקר משם הידע שלי בנושא. למדתי שם בעיקר כדי לדעת מה להשיב לאפיקורס".
ולא חששת להיות יותר מושפע מאשר משפיע?
"לא כל כך. כי מה שמניע אותי, זה לגמרי הצד האמוני. אני מאמין ומקווה שעשיתי שם יותר טוב מרע. אספר לך סיפור מעניין בקשר לזה. פעם שאלו את הרבי מלובביץ' איך חסידים שלו נכנסים למועדונים או למקומות אחרים שאינם בדיוק קדושים, ואינם נפגעים מכך מבחינה רוחנית. הרבי ענה תשובה שהמקור שלה נמצא בהלכות מליחה, ושם כתוב שמה שפולט לא בולע. זה כלל בדיני כשרות, אבל מבחינה מופשטת יותר, זה אומר שמי שמפיץ קדושה, הטומאה לא מגיעה אליו. מי שפולט אור, החושך לא פוגע בו. וזה, ברוך ה', מה שקרה איתי".