"לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג...
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו".
(מילים: זלדה מישקובסקי, לחן: חנן יובל)
המשוררת זלדה מישקובסקי ביססה את שירה "לכל איש יש שם" על מאמר חז"ל במדרש תנחומא, ויקהל סימן א', האומר: ''את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו''.
לא מעט התלבטויות, ריבים, תהיות, רצונות ומחשבה משקיעים הורים בהתהוות בבחירת שמות לילדיהם. כשהיא רוצה שם קצר וקליט הוא מבקש לקרוא לבן יקיר לו על שם סבא זלמן, ואם הוא מבקש לקרוא לבת שתיוולד בשם פרח או חודש אביבי היא מתעקשת לקרוא לה על שם אמא גרציה או דודה סוניה, ולעתים על שם שתיהן יחד. שלא לדבר על בקשות, תחינות, דרישות ואולטימטומים מצד הסבים והסבתות, על לחץ החברים, השכנים והקולגות מהעבודה וכמובן על הסנקציות שמפעילים הילדים הבוגרים במשפחה. הסאגה אינה מסתיימת תמיד בהענקת השם. יש כאלה ששונאים את שמם, יש כאלה שמשנים אותו ויש אנשים ששם חיבה או כינוי שניתן להם בילדותם דובק בהם לנצח ושמם האמיתי אינו ידוע לסובבים אותם.
שמי, הגר, אינו שם קל. אני מחוברת מאוד אליו, אוהבת אותו ושמחה בו - אך כילדה זה לא היה תמיד פשוט. הגר הייתה פילגש, אמו של ישמעאל, "ערבייה" שנודתה וגורשה והייתה – בעיני ילדים לפחות - אחראית לכל צרותיהם של בני ישראל. לפני כמה שנים הציעה לי חברה שחזרה בתשובה לשנות את שמי, אבל בעיניי הגר המקראית הייתה תמיד מקסימה ומיוחדת, ועם השם הזה שבחרו לי הוריי כשנולדתי אשאר תמיד.
במלרע או במלעיל
"שם הוא כמו בגד שתפרו לך בלי לשאול אותך ואתה צריך ללמוד לחיות בתוכו'', אומרת עטרה אופק, בתם של הסופרים בינה ואוריאל אופק, מתרגמת, עורכת לשונית, סופרת ואשת תקשורת. מהיום שנולדה היא מחוברת לעברית, קשובה לשוני של מבטאיה והטיותיה, אוהבת את ניגון האותיות הגרוניות ואת צלילן המחוספס. הוריה קראו לה עטרה במלרע, אבל בילדותה כולם כינו אותה "עטי". רק כשבגרה חזרה לשמה המקורי אבל התעקשה להיקרא עטרה במלעיל.
"לא אהבתי בילדותי שנאלצתי להסביר שוב ושוב, גם בחו"ל, איך קוראים לי ואם זה במלרע או במלעיל. שנים הייתי עטי עד שחברים הכריחו אותי לחזור לעטרה, אבל אני מקפידה על המלעיל כי המלרע נוקשה מאוד בעיניי או באוזן שלי.
"יכול להיות שהשם עטרה נתן לי הרגשה שמצפים ממני להצדיק אותו, להיות סוג של כתר במשפחה, אבל קשה לי לאבחן היום בדיעבד כמה מזה היה לי באופי גם אילו קראו לי רותי, שם שאהוב עליי מאוד. לשמות, בעיקר עבריים, יש משמעות שאינה תמיד מתאימה לאדם שגדלת להיות. לעתים הורים מכבידים מאוד על הילד עם השם שבחרו לו; לעתים השם נותן משמעות לוואי שההורים לא היו מודעים לה או מעורר אסוציאציות לא קלות.
"למשל השם איה, שנשמע כמו קריאה של כאב או שם של בעל חיים, שהיום כבר לא נותנים כמעט לילדים. בתנ"ך היו אנשים עם שמות כגון חמור וכלב, וכיום נשארנו בעיקר עם שמות של חיות טרף, שכנראה עוברתו משמות לועזיים (וולף - זאב, לייב - אריה, ברל - דוב)".
"יש שמות שמקושרים לעבר ולגלות", מסבירה אופק. "פעם נתנו לילדים רק שמות חדישים ומודרניים, ודווקא היום חוזרים לרות, למרים, לדוד ולאברהם. יתרה מכך, אנשים שפעם נקראו בשמות מקוצרים נוטים לחזור לשמותיהם המקוריים, כמו הזמר אברהם טל ואשתו שושנה, שפעם היו סתם אבי ושושי, וכיום השמות המלאים מוסיפים להם ייחוד.
"יש גם את עניין הגיית השם, ובעברית זה בולט במיוחד. מתוך ניסיוני האישי עם השם עטרה, כשנולדו בנותיי בחרתי להן בכוונה שמות שברור מאוד כיצד כותבים אותם והוגים אותם - יעל ויסמין. היה לי חשוב גם לא לשלב בשמות שלהן אותיות חורקות כגון חי"ת, צד"י וקו"ף – כדי שיהיה נעים לומר אותם ושכינוי החיבה שלהם יהיה נעים לאוזן".
אופק מספרת שבחירת שמות בנותיה לא עברה בקלות. ''אני זוכרת שסבא שלי, אביו של אבי, התרגז מאוד שלא קראתי לבתי הבכורה על שם אשתו, סבתי ברוניה, שנפטרה מעט לפני כן. 'אם ברוניה זה גלותי מדי בעינייך – אז לפחות ברכה', טען ולא הבין מדוע אני מתנגדת. השם יעל בכלל הכעיס אותו – 'איך את קוראת לבתך בשם של רוצחת שפלה', טען בלהט, שהרי סיסרא ביקש מים ויעל נתנה לו בערמומיות חלב ואז רוצצה את ראשו.
''לנכד שלי, למשל, קוראים גיל. הוא ילד שמח כל כך עד שיום אחד הצעתי שנקרא לו שמחה. לרגע שכחתי שגיל פירושו שמחה. מתברר ששמות שבוחרים בהם בכוונה מרובה מתאימים לנושא אותם - הוא באמת ילד שכולו גיל".
גיל הוא שם שניתן היום גם לבנות.
"נכון. שמו של בן זוגי, למשל, הוא נטע, שפעם היה שם זכרי במובהק. הנטייה כיום היא לקרוא לבנות בשמות של בנים, אבל ההפך כמעט ולא. זו נטייה שמקשה מאוד לדעתי על החיים. מילא שיר, שחר וטל - שכבר התרגלנו שהם חסרי מין מובהק, אבל עכשיו גם שי, דורון, יובל ואורן הם שמות של בנות, ושמעתי גם על בת בשם עמוס. איני מחבבת את הנטייה הזאת. כאילו שאין בעברית מספיק שמות יפים לנשים, שצריך לשדוד שמות מהגברים ולהכריח את בני שני המינים לציין בהתכתבויות אם הם זכר או נקבה".
עם או בלי קיצורים
אופק מציינת כי "קיימים כמובן גם השמות המיוחדים, הנדירים, המקוצרים והשונים. בן זוגי, למשל, קרא לילדיו בשמות מיוחדים - נוהר, נרדי (בנים) וניגל (בת), כנראה מהידיעה ששם מיוחד מייחד ומחזק אותך. יש אנשים שמגזימים עם זה – הרי גם אנשים עם שמות כגון דוד, עמוס, רות או בנימין הגיעו רחוק מאוד על אף השמות 'הבנאליים' שלהם.
"אני מכירה שתי אחיות ששמותיהן הם אבישג וצמרת, אבל איש אינו מכיר אותן ככה אלא בתור שגי וצמי, שאין בהם שום משמעות. יש אנשים שמאמינים שאתה פוגע בגורל שלך אם אינך נקרא ביום=יום בשמך המקורי. יש האומרים שיפה היא אף פעם לא יפה, אם כי אני מכירה לפחות טובה אחת שהיא ממש טובה. מישהו אמר לי ששמות פרטיים שמציינים מילה או תכונה נהוגים במלעיל כדי להפריד מהמילה שאינה שם. ההסבר הזה מוצא חן בעיניי".
לאמי קראו עזה. היא לא אהבה את השם שלה וגם אני לא שמחתי בו.
"השם עזה לבת דווקא מוצא חן בעיניי מאוד. בבחירה לקרוא כך לבת יש אמירה פמיניסטית חזקה, רצון להנחיל לה כוח ועוז, כאילו כדי לשמור עליה. זו אחת הסיבות שאני מתה על השם בועז ורציתי לקרוא ככה לבני - אילו היה לי בן".
אופק אינה חושבת שלשמות לועזיים יש משמעויות. "ברוב השמות הלועזיים אין משמעות למילה כמו בעברית, ושם הוא יותר עניין פונטי או שיוך לאיש שנשא את השם במקור. ואולם, בעשורים האחרונים התחילו לתת גם בחו"ל שמות עם משמעות, למשל Ever )שנשמע רע מאוד בעברית).
"בעברית יש עוד בעיה – הכתיב לעומת ההגייה. שמות כגון שלמה או יהושע, שהכתיב הנכון שלהם הוא כמעט בלי אמות קריאה, מתבקש לקרוא אותם אחרת - Shalma, Yehosha - ולכן יש אנשים שמעדיפים לקרוא לעצמם שלומי, שנהגה כפי שנכתב, או מוסיפים עוד וי"ו ליהושע - יהושוע. בשמות תנ"כיים או גלותיים מדי, כגון שמות שלושת האבות - אברהם, יצחק ויעקב – פעם אף אחד כמעט מבעלי שמות כאלה לא נקרא בשם המקורי אלא רק בכינוי – אבי, איציק, קובי, יוסי, מושיק, שמוליק, ריקי, מירי וכדומה. היום, כתגובת נגד, יש נטייה לחזור למקור.
"יש גם שמות עבריים שמתעוותים עם השנים, כגון Nufar, צמח מים עם פרחים יפים, שהפכה משום מה ל=Nofar, שתי הברות חסרות פשר. או השם רע, Rea, שעלולים לקרוא .Ra לדעתי, צריך להתחשב במתן השם גם בצורה שבה הוא נכתב".
אילו שמות בספרות ובשירה נחשבים לשווים יותר ולמיוחדים יותר?
"מהספרות ומהשירה קיבלנו את אילאיל, שנחשב פעם ליוקרתי בזכות שאול טשרניחובסקי והמצלול שלו היה שונה מאוד מזה של השמות הרגילים. תמר ויעל היו פעם שמות נחשבים מאוד בספרות הילדים וגם היום הם נפוצים מאוד, וירון (זהבי), שילדים רבים נקראו על שמו. גם יונתן היה פעם מאוד באופנה ועדיין. לדעתי המצלול של השם חשוב מאוד; מה השם עושה לאוזן. נעמי שמר, למשל, קראה לבת שלה ללי רק מכיוון שאהבה את הצליל".
גם לשמות משפחה יש משמעות. נשארת עם שם המשפחה המקורי שלך – אופק. למה?
"מכיוון שאין לי אח שנושא אותו ומתוך כבוד לאבא שלי ולשם שהוא בחר (במקור היה השם הפולני פופיק, כלומר "קטן") - בחרתי להיות 'הבן הזה'".
על שם סבא וסבתא
לאור וניצן שפירא, זוג קיבוצניקים חילונים, הורים לחמישה ילדים, לא היו שום ספקות בקשר לשם שבו קראו לבנם השני - בֶרְצִ'יק, כיום בן 15 ותלמיד כיתה ט'. הנער קרוי על שם סבו של אביו שהגיע לארץ מרוסיה לפני יותר מ=80 שנה, הקים מדינה וקיבוץ והגשים חזון ציוני. הוא מבסוט משמו המקורי, אבל לא כולם אהבו את בחירת הוריו לקרוא לו בֶרְצ'יק.
שפירא מספרת: "לאור היה קשר מיוחד עם סבא שלו וברגע שידענו שזה בן היה ברור ששמו יהיה בֶרְצ'יק. לא הייתה שום אפשרות אחרת. לי לא הייתה בעיה עם זה. הכרתי את סבא של אור ואהבתי אותו כאדם, וגם אהבתי את הצליל של השם. לא הפריע לי מה אמרו מסביב. דווקא אמו של אור התנגדה. היא אמרה שזה שם מיושן ולא יפה, ולבקשתה הוספנו לו את השם ענבר. היא הייתה היחידה שקראה לו ענבר, אבל לקח לה בדיוק שבוע להתחיל לקרוא לו בֶרְצ'יק, כמו כולנו".
"בתור ילד קטן בכלל לא הבנתי את הייחוד ואת השוני של השם", אומר בֶרְצ'יק. "רק בשלב מאוחר יותר, בכיתה ה' או ו', פתאום התביישתי קצת, אבל לא בגלל שזה שם זקן אלא מכיוון שזה שם מוזר. דווקא לאחרונה אני קולט שבֶרְצ'יק זה שם מיוחד, מגניב, מדליק, שאני ממש אוהב".
חברים ואנשים חדשים אינם שואלים לפשר שמך?
"לא מפריע לי ששואלים, ולמי ששואל אני מסביר. אני גאה בשם שלי וכל המשפחה גאה שלנין קוראים על שם הסבא רבא".
גם לארבעת אחיו של בֶרְצ'יק הוענקו שמות ייחודיים. שמה של אחותו הבכורה, 17, הוא תכלת, ומתחתיו יש את האח פֶרַח, 11, האח תָמָר בן התשע, והאחות הקטנה בת השש הנושאת את השם המשולש אסתר מלכה נִיב.
קראתם פרח ותמר לבנים, אסתר מלכה לילדה קטנה. למה?
"במקרה של הבנים, אהבנו את השמות ואת הצליל שלהם", אומרת שפירא. "האמת היא שפרח די סובל משמו. הוא אומר שהילדים צוחקים עליו, ואומרים לו שזה שם של בת. אבל זה אינו נכון, פרח הוא זכר. אמרתי לו שאם ירצה להחליף את שמו אחתום לו בלי בעיה. כנראה שהוא אינו רוצה באמת.
"לתמר אין שום בעיה עם שמו. אני רציתי לקרוא לו כוכב אבל אור לא הסכים, ויום אחד ראינו בדרך עץ תמר יפהפה והחלטנו שזה יהיה שמו של התינוק. אסתר מלכה ניב נקראת על שם סבתא שלי. אור התעקש על השם. יש לו זיקה חזקה מאוד לשורשים ולהיסטוריה, וסבתא שלי, שהצילה אנשים בגולה, הייתה מבחינתו גיבורה וראויה שיקראו לנינתה על שמה. במשפחה שלי התרגשו מאוד מהמחווה הזאת. אני בכלל רציתי לקרוא לה גיא, אבל אור לא אהב את השם. כל אחד במשפחה קורא לאסתר מלכה ניב כמו שהוא מעדיף. אני קוראת לה ניב, אור קורא לה אסתר מלכה ולעתים אסתי, האחים שלה קוראים לה לעתים ככה ולעתים אחרת, והיא עונה לכל השמות. הכי מצחיק שבמשפחה שלי קוראים לנו 'הַבֶרְצִ'יקִים', וכשאנחנו באים לבקר הם מכריזים 'הַבֶרְצִ'יקִים הגיעו'".
ממיכל לנוריאל
לעומת בֶרְצ'יק הצעיר, ששמח להישאר עם שמו הייחודי, יש כאלה שמעדיפים להחליף את שמם גם כשהוא יפה בעיניהם. נוריאל בהיר, פסיכו=אסטרולוגית בכירה, מנטורית להתפתחות אישית ולצמיחה רוחנית, מתקשרת, מרצה ומנחת סדנאות, קיבלה מהוריה את השם מיכל. בהיר היה שם משפחתו של אביה, שעוברת שנים רבות קודם לכן על ידי סבה מהשם הרוסי גלר. מיכל, קיבוצניקית במקור, זכתה לשם ישראלי פופולרי, קליט ונעים לאוזן. גם לאחיה העניקו הוריהם שמות ישראליים פשוטים ויפים: טל, שי ויובל.
כשנישאה קיבלה את שם משפחתו של בעלה לשעבר, האדריכל אבנר ישר. לשתי בנותיהם ולבנם העניקו בני הזוג ישר שמות יוצאי דופן, לפחות באותן שנים - תוּת, תָרַה, תָאַי. ''סבתי פִירָה בכלל לא הבינה מה זה השם תות, ואילו סבתא של אבנר שכחה פעם את השם של נכדתה וחשבה שקוראים לילדה זית", צוחקת בהיר.
הצעד לשינוי שמה היה נדבך נוסף במסע ארוך שלא תם של גילוי ולימוד עצמי. לפני ארבע שנים החליטה להחליף את שמה ממיכל לנוריאל. כמי שקוראת, מבינה ועוסקת באופן מקצועי במשמעות שמו של בן אנוש, בהיר ידעה בדיוק מה היא מבקשת מהשם החדש ומה נחוץ להווייתה הפנימית והחיצונית כדי להרגיש מחוברת, שלמה ומלאה.
"השם נוריאל לא היה חדש בשבילי'', אומרת בהיר. ''הוא היה שם תמיד בשבילי ורק חיכה שאקטוף אותו ואצמיד אותו לחיי. אפשר אף לומר שהשם נהגה ימים רבים לפני ה'אישור' שקיבלתי מהרב המקובל אשר. נולדתי ב=16 באוגוסט, יום לידה מספר 7 (1 + 6). ההורים שלי, רחל שתחיה ודן ז"ל, התלבטו בין השמות מיכל (ערך מספרי 1) לנורית (ערך מספרי 9), ובסופו של דבר בחרו בשם מיכל. לידה במזל אריה מעמידה את השמש, שליטת המזל, בקדמת הבמה. מספר אחת מקושר לשם מיכל וגם לשמש. שעת הלידה שלי, 21:00, נותנת אופק אסטרולוגי טלה. שליט מזל טלה הוא מארס, הנחשב, במקרה הזה, לשליט מפת הלידה. מספרו של מארס הוא 9.
"זאת ועוד: נולדתי ביום שלישי, היום הנשלט על ידי מארס ויופיטר. סך הכול מספר הגורל שלי - יום, חודש ושנת לידה - הוא 4. המספר הזה משויך לאוראנוס, שהיה צמוד לשמש שלי בזמן הלידה. אוראנוס שליט מזל דלי ואימא שלי היא ילידת מזל דלי. שאלתי את עצמי אם הגנטיקה עוברת דרך המפה האסטרולוגית. ההורים שלי לא ידעו שמיכל בת רחל נושאת את הקוד של האות הראשונה של אימא עם האות הראשונה של הילד - מר במקרה הזה. במקרה של נורית הקוד היה נר. מיכל זה שם מקסים. הנשמה בחרה בו ושידרה להם את הבחירה כדי לעבור שיעורים המתבלים את המר מהחיים של אימא. לפני שבע שנים וחצי אבא שלי נפטר. חודשיים לאחר מכן אימא שלי עברה אירוע מוחי קשה ועד היום היא בכיסא גלגלים ואינה מסוגלת לדבר. היום מצבה הרבה יותר טוב".
בהיר אומרת כי הקשר בינה לאימא שלה הוא כבר מעל ומעבר לתיקון שלו. "חיבור ענקי ואהבה אין=סופית. במקום שנגמרו לה המילים, נפתחו הרוך, השחרור, האפשור והקבלה.
בשלב ההוא הנשמה שלי התפנתה לנר של נורית. מכיוון שאיני נורית, אימצתי את הנורי. הסתכלתי על האות ת' שנותרה וחשבתי ששלושת ילדיי בעלי שמות המתחילים ב=ת'. הבנתי שמה שאני מבקשת מהאות הזאת הוא את הערך המספרי בלבד, שהוא 4.
"רציתי גם להשאיר לי מהשם מיכל את האות ל', המתנוססת לעולמות עליונים וגם נמצאת בסיומו של השם רחל, של אימא. כך לקחתי את נורי והוספתי אל. הערך המספרי של נוריאל הוא 9 - כמו נורית וכמו שליט מפת הלידה שלי מארס ויום הלידה שלישי. גיליתי שנוריאל הוא שם של מלאך".
עניין אישי מאוד
במשך תקופה ארוכה כלל סיפורה של בהיר תוספות שמות והסרתן, ועם גירושיה מישר נפרדה גם משם משפחתו ונותרה עם שם נעוריה - בהיר. ההסברים שלה כוללים מפרט עשיר של תאריכים משמעותיים בלידתה, אירועים מהעבר, קשר בין הקיבוץ שבו גדלה לאישה העירונית שהפכה להיות והנשמה הפנימית שעדיין מתגלגלת ומגלה לה את עצמה.
"תאריך הלידה העברי שלי, כפי שנכתב בתעודת הזהות, היה כ"ג באב", מספרת בהיר. "מכיוון שנולדתי ב=21:00, לפי היהדות נולדתי בתאריך כ"ד. כ"ד הוא מיכל, ומשמעות השם נשמרה באמצעות תיקון תאריך הלידה".
כיצד קיבלו קרובייך את שינוי שמך?
"זה היה מורכב. הייתה חברה שממש כעסה עליי. הילדים צחקו מעט אבל קיבלו את השם החדש ואמי חייכה והייתה מאושרת כשסיפרתי לה. האחים שלי עדיין קוראים לי בשם החיבה מפעם – מיקי. אלה שקשה להם עם השם נוריאל קוראים לי נורי. גם בעלי לשעבר קורא לי נורי. היום רוב יקיריי ומכריי קוראים לי נוריאל. אם יש כאלה שמתבלבלים וקוראים לי מיכל, אני מתקנת אותם".
את מייעצת לאנשים להחליף שם?
"לעולם איני מייעצת למישהו להחליף את שמו ואיני מציעה שמות חלופיים. שינוי שם הוא אישי מאוד ומי שמעוניין בו צריך להגיע לכך עצמו. לעומת זאת, כשמישהו חושב להחליף את שמו ומבקש ממני ייעוץ לגבי שם אחר שבחר לעצמו - אני עושה זאת בשמחה. אני מחברת את השם הנבחר או המבוקש עם שם האם, עם אסטרולוגיה, עם נומרולוגיה ועם כל ההיבטים הקשורים בשם ונותנת את חוות הדעת המקצועית שלי. למיטב ידיעתי אין שמות מועדפים, טובים יותר או פחות וכאלה שאסור להיקרא בהם".
בהיר מספרת כי מתייעצים איתה לקראת לידות בבחירת שם מתאים. "אני תמיד מציעה להמתין ללידה ולפגוש את התינוק לפני שמחליטים על שם. לפני שהבן שלי נולד היה לנו שם אחר עבורו, אבל כשראינו אותו היה לנו ברור שהשם הזה אינו מתאים ובחרנו לו את שמו".
שמות ילדייך – תות, תרה ותאי – מה פירושם?
"תות הוא גם הפרי וגם 'הכול' בצרפתית, תרה זה כוכב ותאי פירושו החלק האלוהי של הנשמה. ילדיי חיים עם שמותיהם בשמחה רבה ובאהבה גדולה".
''לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו". מה שנכון, נכון.
בכוונה תחילה
שמות תנ''כיים ניתנים בעולם כולו ולא רק אצל היהודים. ''לשם יש צליל ומשמעות אוניברסלית ולא תמיד צריך לדעת את הפירוש המילולי של המילה כדי להרגיש, להבין ולחוש את משמעות השם'', אומרת רות (Ruth) קורבט, נוצרייה חילונית שנולדה בדרום אנגליה וחיה בסקוטלנד. היא נשואה לסקוטי, אם לארבעה וסבתא לתינוקת. שמותיהם של שלושת ילדיה הגדולים - בן(Ben) , פול (Paul) ושלי ((Shelly שכיחים בממלכה, אבל היא בחרה אותם בכוונה תחילה. לבנה הצעיר היא קראה נתן (Nathan), כשם הנביא.
''שם הוא חלק בלתי נפרד מאישיותו של האדם הנושא אותו והיה לי חשוב לקרוא לילדיי בשמות שיתאימו להם", מסבירה קורבט. "לבני הבכור קראתי בן מכיוון שידעתי מה פירוש המילה. בני השני נולד קטן ולכן קראנו לו פול, שבאנגלית פירושו "קטן וצנוע". הוא גדל להיות בחור שכולו רוגע וענווה, ושמו הולם אותו להפליא. שלי, שמה של בתי, הוא שם אנגלי עתיק המבטא חיבה ואהבה ומציין 'כבשה'. הוא גם נגזרת של השם רחל – בעברית 'כבשה'.
רות מבינה מעט עברית בזכות לימודיה, שהתמקדו בחקר היהדות והאסלאם, ומשלימה כעת את הדוקטורט שלה בנושא הקשר והממשק שבין המגזר החילוני למגזר הדתי. לפני שנתיים ביקרה בישראל. ''זה מקום יוצא דופן, מרתק ומהפנט בלי קשר למוצא, לדת ולאמונה. אני מכירה את סיפורה של רות המואבייה ואוהבת את השם התנ"כי שהוריי נתנו לי. שמות עתיקים בכלל ותנ"כיים בפרט מייצגים עבורי סוג של שורשיות ויציבות. יש בהם שילוב וחיבור בין מסורת, המשכיות ועתיד, וזה מרגש".
הרגישות ליופיין של מילים ולייחודה של השפה העברית וידיעותיה בתנ"ך וביהדות הביאו אותה להעניק לבן זקוניה את השם נתן. ''נתן היה תינוק שהגיע אלינו מאוחר, והיינו בני מזל לקבל אותו. הוא ניתן לנו במתנה והוא ילד שכולו נתינה. הוא מעניק ונותן לכולם כל כך הרבה אור, שמחה ואהבה. השם שלו הולם אותו בדיוק".