יהדות
שמונה עשרה שנים בלעדיו. אריאל
| צילום: מתוך youtube

יצאתי לשאוף קצת רוח: קריאה קבלית בשירי מאיר אריאל

השבוע ציינו 18 שנים ללכתו של הזמר מאיר אריאל ז"ל. הטרובדור הצנחן הבלתי נשכח של המוזיקה הישראלית לדורותיה, ואולי מנסחה הנאמן ביותר של הרוח הישראלית- חפה מהצטעצעות, דוגרית ולא פראיירית, אך יחד עם זאת נשענת תמיד על הבאר הבלתי נדלית של התרבות היהודית והמסורת

עידוא דגן | mako יהדות | פורסם 13:37 21.07.17 

סיפורו של אריאל, שהתחזק באמונתו ובלימודי הפשט והסוד לקראת סוף חייו, מוכר לכולם וגם את הביטויים המקראיים ומטבעות הלשון החז"ליות השגורים בשיריו כולנו יודעים לזמזם, אך מה מסתתר מתחת למילים ובין השורות, אם רק מגרדים את הביקורת החברתית האקטואלית שהוא רתם, לרוב, למשלב הלשוני המקראי?

נדרשנו לרבדי הסוד והרמז בשירת אריאל והבאנו לפניכם מקבץ של שורות מתוך להיטיו המוכרים ושירים שלא זכו לאותה הפופולריות, שניתן למצוא בהן קצת מעבר למה שהכרנו מהיוצר והמוסיקאי הענק הזה.

כבר בשמות אלבומיו המוקדמים יותר אריאל עורך מחווה לביטויים מן המקרא: "שירי חג ומועד ונופל" שיצא בשנת 1978 "וגלוי עיניים" ב- 1984. האלבום האחרון שיצא לאחר מותו ונערך על ידי חבריו מגדולי המוזיקאים הישראלים נקרא "מודה אני" בעקבות שיר הנושא העוצמתי שכתב בהתאם לתפילה המפורסמת.

1. זרעי קיץ 

השיר הוא שיר הנושא מתוך האלבום ב-93'. "בוקר אחד, פתחתי חלון, ותיכף הריח לי , דק מן הדק"; דק מן הדק הוא ביטוי קבלי מובהק המאפיין את הכתיבה האזוטרית של המקובלים, ביטוי שמקורו מקראי בהלכות פיטום הקטורת ביום הכיפורים, ושמצא את דרכו גם אל הפיוט. בהמשך- "עושה אותי מלך משוח במלח מוכתר בזרים של אצות "מרמז דווקא למסורת משיחית נוצרית אולי לישוע עטור זר הקוצים.

2. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה

השיר שיצא בשנת 1990 בנענע דיסק הפכך להיות המנונו של עמישראל ברגעי משבר, כשמלחמת המפרץ בשיאה וכשהמיאוס מהבירוקרטיה קובר את האזרח הקטן. אך בעצם ישנו כאן רמז, בעצם ההנגדה בין חיי השגרה הקטנוניים לבין מורשתו המפוארת של עם עתיק.

3. מודה אני

שיר נושא המפורסם מתוך האלבום שיצא בשנת 2000, שנה לאחר מותו, הוא השיר האמוני המפורסם ביותר של אריאל (ואחריו- "מה חדש במדע"), מדרש לתפילת "מודה אני", אופטימיות קוסמית של שגרת הזוגיות והדחף להודות עליה.

4. "אומרים שבלי"

השיר המפורסם שאריאל כתב לשלום חנוך, 'אומרים שבלי חושך אין אור', בהתאם לעקרון קבלי המחייב שבירת כלים לפני ההשפעה, תוהו וחושך שמקדים את בריאת המאורות. עקרון הדואליות של סטרא אחרא מול החסד שבאלוהות. הרעיון הזה חוזר גם בשירו "שפריץ חרוזים ללואיז" מתוך "וגלוי עיניים", בשורה המקסימה- "אתה הרי מנוי על בני האור / אבל יודעת נפשך / שלא היית כלל מגיע אל האור / שלא היית מחזיק מעמד באור / ללא/לולא חסות החשכה"

5. חיית הברזל 

השיר, מתוך "רישומי פחם" שיצא ב- 95' ועובד בשנים האחרונות על ידי ברי סחרוף לפרויקט "עבודה עברית", הוא מדרש על חזון דניאל, אחד מהחזונות המשמעותיים ביותר לתורת הסוד היהודית עוד מהעת העתיקה, יחד עם חזון יחזקאל אלו הם הנבואות האנתרופומורפיות ביותר בקאנון המקראי, ועל כן פרנסו דורות של מיסטיקאים וגם את אריאל, שהביא את החזון לשלון האימה של חיות הטכנולוגיה.

6. "צדק צדק תרדוף"

השיר, מתוך האלבום "מודה אני" מבוסס על פסוק כ' בספר דברים פרק ט"ז: "צדק צדק תרדוף בקש שלום ורודפהו". המדרש של אריאל מספר על רודף צדק ג'ימי ודין רודף שלום שנפגשים בבר.

השם "דין" ל"רודף שלום" הוא אולי רמז ל"דין רודף" ברצח רבין ואולי הקשר לספירת דין (גבורה) שבעץ הספירות הקבלי שוב בקונטקסט חילוני תל אביבי: "האלוהים יבקש את נרדף / לא ישלים עם, לא יצדיק את / הנסחף אל חף / עוד כמה זמן? קשה להשיב... מי שמתייאש ילך לתל אביב / היא תיתן לו שרותי הזיה על המקום / כמו מים בנווה צדק, צל ממגדל שלום / זה מגדל שלום על צומת הרצל אחד העם / (שאגב היו מתנגדים מאוד גדולים בשעתם)"

 

7. שיר תת מודע זמני

מתוך "וגלוי עיניים": "יורד הכוח אל העין למצוא מסתור, למצוא מלון"- אם רק נחליף את הע' ב- א' אז לפתע השורה מתפרשת היטב כווריאציה על תורת הצמצום הלוריאנית, ושוב במפגש בלתי אמצעי עם היומיומי והבנאלי. בהמשך- "למדו למוד בכל הכוח, למדו למוד כהידרש, למדו למוד ואל תת שכוח"- הביטוי 'תת- שכוח' הוא וואריאציה מקסימה על 'ישרכוייח' היידשקאי, ושוב מוכיח את הרגישות הלשונית של אריאל לרבדים רבים בתרבות העברית (שבסופה יושב ערבי עם נרגילה...)

 

8. "פרקים מיומנו של חוזר בתשובה"

מתוך האלבום "וגלוי עיניים", פרק נוסף ברומן הבלתי נפסק בין אריאל לשיר השירים: "הכניסיני אחותי כלה.. שעשועים אני לפניך, געגועים אני אליך, תעתועים אני עדיך"

9. בס בסלון

ההמנון של החילוניות הקיבוצית, זכר לאותה חלקה מעובדת בקיבוץ משמרות. ושם, מעבר למשל על בבל הקדומה, ניתן למצוא בשורה: "אתה לא תתפלל, אתה לא צריך מטפחת", התרסה נגד התרבות הדתית. כבר כאן ניתן לראות, בשיר המוקדם הזה, כי בתחילת דרכו היו הסימנים של דיאלוג פנימי עם דת ישראל ואף השורה המתייחסת לציטוט המפורסם מקהלת- "אומרים שכל הנחלים הולכים אל הים הפתוח".

10. שיר התעסוקה

בשיר, מתוך "רישומי פחם" ב- 1995, אריאל מתכתב עם סיפור בניית המשכן בשמות. מבקש לקבל השראה מאותם אנשים "אצל ההר", ומוצא את המסירות הזאת אצל מעמד הפועלים במעברת העולים.

 

11. תקציר שירי החורף הבא 

השיר, מתוך האלבום "זרעי קיץ" מ- 93' הביא לנו את תמצית סלידתו של אריאל מתרבות הסלברטיז הרווחת, וזה גם השיר שהביא לנו את השורה האלמותית- 'בחסות: יצאתי לשאוף קצת רוח";

"יצאתי לשאוף קצת רוח / והנה ירח סוקר ברישול מסדר של ברושים / ונבלע בענן הלשכה / שם השיר: ליל ט"ו על אופנוע", ענן הלשכה הוא בהחלט חלק ממסורת יורדי המרכבה.

 

12. "אזרחיים, רפורמים, רבנות"

 השיר הזה הוא שיר לא מוכר של אריאל שלמיטב ידיעתי לא הולחן ומובא בתוך הספר שהוציאה משפחת אריאל "כתבים" מתוך כתביו השונים של מאיר אריאל שיצא במהדורה רביעית ב- 2016. בשיר הזה (המצ"ב, צילום מסך) אריאל בא חשבון עם יחסי הדת והמדינה בתחום המכריע ביותר- דיני אישות ומשפחה, חרף היותו, רוב חייו, מתנגד למהפכה הלהט"בית (ולקראת סוף ימיו חזר בו), הוא לא ראה בעין יפה את המונופול האורתודוכסי על טקסי החיים ומביא מונולוג של נשוי צעיר המחשב בקרירות היכן כדאי לו להתחתן לפי ההטבות האזרחיות שיוענקו לו מהמדינה בהתאם. האבסורד כאן חושף את רגישותו הרבה לנושא.

כבר אז הבין מה הולך ברבנות
צילום: יחסי ציבור

13. על ארץ מוותרים רק בלב

בשיר מתוך האלבום "מודה אני", ניתן למצוא שרידים ל-DNA הקיבוצניקי של אריאל, יחד עם פתיחת דיון על הקשר בין הארץ, לתורה ולמדינה. גם אם קיים הכרח לוותר על חלקים מא"י, אבל אסור לוותר על הזיקה לארץ, כי אם נוותר על הזיקה אליה, לא יישאר מאתנו כלום. הביקורת מופנית לשמאל ולימין כאחד, על מי שמתנערים מארץ ישראל ומהזיקה אליה, ואלה הטוענים שוויתור פוליטי על שטח הוא ויתור על הארץ, כי על ארץ מוותרים רק בלב.

14. "מדרש יונתי"

השיר מתוך "ירוקות" של שנת 1988, הוא למעשה הד מאוחר לשיר שפתח את הקריירה של אריאל כצנחן המזמר- "ירושלים של ברזל" ב- 68', יחד עם הרומן הבלתי נגמר שלו עם שיר השירים.

"שאלו על לב ירושלים / שאלוה לשלומה - אבנים בלב ירושלים / כיכר השוק הומה / יונתי שוב בחגווי הסלע / מרטט הנץ מעל - ובסתר מדרגה לבלע / נפער פי הנפתל / אל תעוררו ואל תעירו / שנאה שלא תחפץ / רק תצא אותה כבר לא יחזירו / לא רב לא שר לא שץ / לו רק הראיני את מראיך / השמיעני קולך / אמת וצדק בשעריך - זה נאווה מראך! זה ערב קולך ! - חן בעיני דודך!"

15. "שיר גנוב"

ושוב חוזר דודך ושלל הדימויים משיר השירים ב"שיר גנוב" באותו האלבום, שהוא למעשה מזמור ז' בתהילים מולחן כמעט כולו, והוא 'גנוב' משם, אבל גם קליל כזה, כמו בהקשר הסלנגי: "שובי שובי ונחזה בך", "מה יפית ומה נעמת, אהבה בתענוגים.. וחיכך כיין הטוב, הולך לדודי למישרים, דובב שפתי ישנים" וכו'.