"מה? אתה מניח תפילין?!", "למה אתה לא הולך לבית כנסת?" "איך אתה יכול?"
אלה רק חלק מהשאלות שאני נשאל כבר עשור, משני הצדדים. כמו בשיר "מראת פלאים" של יהונתן גפן, לחילונים אני דתי, לדתיים אני חילוני. ומה אני באמת? לא זה ולא זה, משהו באמצע. לא המצאתי את הגלגל ויש עוד רבים כמוני, אבל כל אחד בחר להתחזק בקצב שלו. אני לא מתיימר להיות מיוחד ולדעתי בסופו של דבר השאיפה צריכה להיות לכיוון מסוים. אני כותב את המילים האלה כדי להציג את הסיפור שלי, שכמו הרבה דברים, לא ניתן להגדיר בשחור ובלבן, אלא בעיקר בכמה אלפי גוונים של אפור.
כן, אני מקיים שלל מצוות, אבל לא את כל התרי"ג. לא חובש כיפה ביום יום (ותודה לאל על הקפוצ'ון שסוגר את הפינה בחורף), מעולם לא אכלתי חזיר או ערבבתי חלב ובשר, לא נוסע ולא עובד בשבת, ביחד עם עוד הרבה כן ולא על שלל נושאים בדת - חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. אין כאן איזשהו מתכון או עצה לאורח חיים מסוים - אני מדבר רק על עצמי והבחירות שלקחתי. אני מקווה שהמילים האלה יובילו ליותר תשומת לב לעובדה שאם אני עושה משהו מסוים זה לא בהכרח מעיד על דבר אחר, בטח בדור בו אנחנו רואים שאמונה וקיום מצוות לא תמיד הולכות יד ביד עם לבוש מסוים. עזבו לבוש, אתניקס צדקו כשהם שרו "אל ואמונה כבר לא הולכים ביחד", דבר שראיתי בכמה מקרים ובכמה מגזרים.
אין לי מסר אחיד כי אני לא מייצג מישהו מלבד את עצמי. אפרוש כאן את משנתי הלא ברורה על שלל החוויות וקונפליקטים שאני חווה, חוויתי וכנראה אחווה, אי שם באיזור הדמדומים אותו אני ועוד רבים המצאנו-ולא-המצאנו בו זמנית, כשאנחנו נמצאים בין השמשות. למה אנחנו שם? לעתים מטעמי נוחות, לפעמים מהתחבטויות חוזרות ונשנות, לפרקים מחוסר וודאות ולעיתים דווקא מהצורך ביציבות. מלבד הרצון לפרוק, אני כנראה מבקש שתשימו לב שאנחנו גם פה, נמצאים בין שני צדדים שנחשבים לאבסולוטיים, אך יש מכאן ויש מכאן לא מעט.
לא חכם מופלג ולא גאון
בניגוד לסיפור האימה הקלאסי על ההתחזקות, לא התנתקתי מהמשפחה ומהחברים, והיו לא מעט ישיבות במקומות לא כשרים בעליל בזמן שאני בעיקר מזמין כוס מים מרעננת. מבחינתי העסק פשוט - אם אתה מכבד אמונות של אנשים אחרים, You're good on my books. לא יכול לשבת בשקט כשמישהו מאמין אחרת ממך? כנראה שיהיו לנו קונפליקטים גם לגבי דעות והעדפות אחרות ולכן מראש אסרב בנימוס - לא אלוהים ולא האבולוציה מעוניינים בכך שתתנהג ביהירות כלפי מי שחושב אחרת. הכלל הזה תקף גם לאתאיסטים קיצוניים שאוהבים לציין את שם האל בשביל הכיף, וגם למאמינים קיצוניים שיכולים להסתיר להרבה מאוד אנשים צדדים יפים ונפלאים של הדת.
תפסיקו לזלזל לי באינטליגנציה. אני לא חכם מופלג ולא גאון, יש רבים ממני שעשו יותר בפחות ויש לי עוד הרבה ללמוד רק בשביל להבין כמה אני עוד לא יודע כלום. אבל לא, אמונה בכוח עליון היא לא אינדיקציה לרמת משכל של מישהו. נתקלתי בחכמים שאני עפר לרגליהם בכל מגזר כמעט, ונתקלתי בהפכים גמורים בלא מעט מקומות. האמונה היא חלק חשוב אך עדיין חלק ממכלול שיוצר את האדם שמולך, ואין שום סיבה לשפוט אותו אך רק בגלל סטריאוטיפ כלשהו.
סומך על כוח גדול
כרגע אני מדבר רק על עכשיו. אין לי מושג לגבי העתיד של עצמי, אז מה אחליט לגבי המשפחה? הילדים? השכל אומר ישיבה, הלב אומר בית הספר היסודי שבו למדתי, גדלתי, חוויתי ולמדתי כל כך הרבה דברים שאני מיישם בימים אלו, את לימודי האומנויות שהם חלק נכבד ממי שאני היום. אבל האם מישהו יכול להבטיח שהם יגיעו לאותן מסקנות כמוני? איך אני אוכל ללמד אותם לעשות דברים שאני כרגע עושה לא בשלמות? הרי אני צריך להוות דוגמא! הסביבה צריכה להיות מתאימה, אבל אני כרגע לא יכול לגור בה. הבגדים צריכים להיות צנועים, אבל אני לא. אני מקווה שאשתי תדע יותר טוב ממני, אחרת אנחנו נהיה בבעיה. עד אז, אשאר תקוע בלבטים שאני עצמי הכנסתי את עצמי אליהם, ואין מעט אנשים שיבינו לעומק את התחושות והמחשבות שעוברות לי בראש. אבל היי, אני סומך על כוח שגדול יותר מכולנו ביחד, והוא יכוון אותי בהתאם כמו שהוא עשה עד עכשיו.
אביתר בנאי סיכם את הנושא יותר טוב ממני בפחות מפסקה:
"הדור שלי מנסה להתחבר אל התורה והקודש, בתוך המקומות שלנו. לא להיות שייך לזרם מסוים, לא לחתוך. אני יהודי. לא צריך תעודת זהות חדשה. אני רוצה תשובה, תיקון, חיים של תורה. אבל פה, ביחד עם כולם. אני לא משנה את העבר, ולא בז לו. לחבר תורה ומוזיקה, קודש וחול. לא אחת יש בזה ייסורים קשים ושאלות גדולות, אבל הפריה הדדית ועומק גדול של אמונה ויופי."