"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" מצווה אותנו המשנה במסכת פסחים ואילו המשורר אמנון ריבק תבע מאיתנו ובצדק ש"כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים". מוטיב השעבוד והגאולה חוזר שוב ושוב במדרשי ההגדה אך לדעתי חוטא לעיקר. התימה המרכזית והמאכזבת של ליל הסדר דווקא נגזרת מהפסוק בספר שמות (פרק י"ג, פס' ח') והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". מצוות ההגדה וסימן המגיד היא מסימניו העיקריים של ליל הסדר שכמעט ואין יהודי בעולם שפוסח עליו מרצון, אך לא כולם מצליחים לממש את כוונות חז"ל.
לא כולנו זכינו להעמיד צאצאים הרבה, ולהקים משפחה הן אם מרצון ובחירה והן אם מרווקות מאוחרת שלא באשמתנו. עד לפני מספר שנים כמו כל רוטינה דתית שמלווה אותי משחר ילדותי, הקפדתי על כללי הטקס כמו על טייס אוטומטי מבלי להיכנס לרזולוציות של בעד או נגד והאם זה נכון לי או לאו עד אשר משהו נסדק בי והתחלתי לברר עם עצמי איפה זה פוגש אותי, אם בכלל, מתוקף היותי רווק דתי והומוסקסואל שחצה את שנתו הארבעים. נכון, אני לא הרווק הדתי היחיד מבין חבריי אך משהו בכל זאת מכרסם בי. רצה הקב"ה וברא אותי הומו גאה ורגיש ומתוקף הנסיבות נגרמו לי חסמים בכל הנוגע לתא המשפחתי ולמצוות של פרו ורבו. אז נכון, ברוך ה' היום התא המשפחתי כבר השתנה לחלוטין ואנחנו עדים למהפכה מרגשת של צורות משפחתיות אלטרנטיביות ואכן רבים מחבריי הגאים הקימו משפחות ואף העמידו צאצאים ואני מניח שהם ירגישו בבטחה בערב החג לספר לשאריהם על השתלשלות הדורות של עמנו הנבחר ועל היופי שבמצוות החג, אך מה עם הרווקים שביננו ?
בשם כל הסינגלים שבעולם
בנקודה הזאת אני לא עושה אבחנה כלל בין להט"בים לסטרייטים. רווק/ה הו/יא רווק/ה הו/יא רווק/ה. מצוקתו של הרוק/ה זהה לכולנו ואני מדבר כאחד שחי בסביבה רווקית דתית. לפני כמעט קרוב לעשור החלטתי לוותר על הסדר המשפחתי הסטנדרטי שכ"כ התרגלתי אליו לטוב ולרע וחיפשתי לעצמי אלטרנטיבה. החיפוש נבע כנראה משום שחיפשתי להעמיק ברזי הסדר וההגדה ולא להרגיש כמו רווק זקן שנשפט בחומרה ע"י המסובין לשולחן ואמור להתרגש מכל דקלום של "מה נשתנה" של אחד האחיינים או בני הדודים בשולחן ולמחוא כפיים ולהבין שאולי משהו לא בסדר איתי. אז זהו שלא. הכל בסדר איתי. מותר להיות רווק ומותר להיות נשוי / גרוש / פרוד / הורה יחידני ועדיין לרצות להרגיש חלק מקולקטיב הסדר ומשולחן החג.
ליל סדר בלי ילדים: תנסו את זה בבית
בזכות הרבה לילות סדר שונים ואחרים שעשיתי עם חברים, צברתי קילומטראז׳ נאה והצלחתי להבין את מהות החג ולקבל על עצמי פרשנויות חדשות שלא ידעתי על קיומן בסדר המשפחתי הקלאסי. אף אחד מהנוכחים לא מיהר לשום מקום, הזמן לא האיץ בנו חוץ ממצוות סוף זמן אכילת אפיקומן. לא היה עלינו לרוץ על אוטומט ב"מגיד" ולאכול בנחת ב"שולחן עורך" ולהתייחס אליו כאילו שהוא הסימן החשוב ביותר בלילה המאתגר הזה. אף אחד לא השתעמם ולא רצינו שייגמר.
נכון, אני יודע, עם ילדים סביב השולחן זה בלתי אפשרי והמהדרין יגידו שילדים זה חלק אינטגרלי מליל הסדר וכל נסיון לטשטש אותם מעיב על רעיון הסדר ופה בדיוק אני מוחה. המחאה שלי היא כנגד הפרדיגמה הקלאסית שכ"כ הורגלנו אליה. ילדים זה אולי שמחה ומשפחה יכולה להיות אושר גדול אך עד שאלה יגיעו אפשר לצקת לחג תכנים אחרים. נכחתי בסדרים שבהם למשל צורף תפוז אל קערת הסדר ונוספה כוס מרים אל כוס אליהו - שני אלמנטים שבאים להצביע על שיוויון מגדרי. כל בריה והרצונות והצרכים האינדיבידואלים שלה.
חג החירות? חג הפחד
אחת הנקודות העיקריות שהופיעו שוב ושוב כמוטיב חוזר הוא נושא החופש והחירות. אני זוכר באחת השנים שבתחילת הסדר בטרם קידשנו, עשינו מעין הכרות ראשונית סביב השולחן וכל אחד היה צריך לומר באופן אסוציאטיבי ראשוני את משמעותה הראשונית של המילה "חופש" בעבורו. אני, מבלי לשים לב יריתי ישר את המילה "פחד". כן, החופש שאנחנו כ"כ זקוקים לו ומייחלים לו הוא גם הנורא והמפחיד מכל. הפחד שלי הוא מחירות שעלולה ליצור כאוס אבל אולי רק מתוך התוהו הזה אפשר בעצם להיוולד מחדש.
חג החירות פוגש כל אחד ואחת מאיתנו בנקודה שונה בחייו. איש המשפחה וההורה ידרוש לעתים ממשפחתו את החופש שהוא כה זקוק לו ואנחנו הרווקים נתבע מהסביבה המקיפה אותנו דווקא את החופש לחיות כפי שבחרנו. בין אם אכן בחרנו ובין אם זאת רק תחנת ביניים, עדיין תנסו להפיק מהערב הכל כך מיוחד הזה את המיטב ובין סימן לסימן ובין כוסית לכוסית תזכרו את משפטו של הרב קוק ש"אור האלוקים איננו מתגלה, אלא בחופש המחשבה."
חג שמח וכשר!