ליל בא. כוכבים פורשים שמיכה מנצנצת על שמים כהים. שעת חצות. הבית דומם ולבה ער. האיש שלצדה נוחר קלות, ישן שנת ישרים. צלעותיו של התינוק הרדום עולות ויורדות עם נשימותיו הדקות. היא מנסה זה שעתיים להירדם, מתהפכת במיטתה מצד לצד, ולא מוצאת מנוח. היא לובשת חלוק, יוצאת על קצות אצבעותיה מהחדר השינה ומסתובבת כה וכה כסהרורית בסלון ביתה. היא כל כך עצובה. זמן רב חיכתה ללידה הזאת, כמה ייחלה לרגע הגדול הזה – וכשהוא הגיע, יבשו מעיינות השמחה, ואף חיוך קל לא זוכה לעלות על דל שפתיה.
היא לא מצליחה לגייס כוחות לסדר את הבית. אין לה כל רצון להתלבש יפה, אפילו הבגד החדש שאמה קנתה לה לברית נשאר זנוח בארון הבגדים. התיאבון נעלם לגמרי. היא מכריחה את עצמה לטעום מהאוכל הטעים שהכינו שכנותיה הטובות – אך היא לא מסוגלת לגמור יותר מכמה נגיסות. היא מעלעלת בתמונות באלבום היפה שסידרה לה אחותה הקטנה לאחר הלידה וברית המילה, ושמה לב שבשום תמונה היא לא מחייכת. גם התינוק לא מצליח לעורר בה תחושות אימהיות של התרגשות, התלהבות, התרוממות הנפש. היא לא מרגישה כל חיבור נפשי אליו, והאמת היא שהיא לא כל כך אוהבת אותו. הוא מטרד – הוא בוכה הרבה, לא נותן לה לישון ביום ובלילה, מחליק לה בין הידיים באמבטיה. כמה זה שונה מהלידה הקודמת! כשבעלה בעבודה והיא נשארת לבדה עם התינוק, אז הכי קשה לה. היא מרגישה חסרת ביטחון ומלאת חרדה, היא חשה שבהיעדרו יקרה משהו נורא לה או לתינוק. בעלה דווקא משתדל להבין אותה. הוא מנחם אותה, מנסה לעורר בה חיוך, מסדר בעצמו, בחזרתו מהעבודה, את הסלון והחדרים ואת ערמות הכביסה שנערמו בבית, מכין בעצמו ארוחת ערב ולא מתלונן. אבל נדמה לה כי לאחרונה נגמרו גם לו המצברים. הוא נראה עצוב, לעתים כועס, לעתים פשוט חסר אונים.
הבת בת השלוש בכלל לא מבינה מה קרה לאמה הסבלנית, החייכנית, הרגועה. נדמה לה שהיא קולטת שמשהו לא בסדר, היא אפילו מנסה להתרחק ממנה. היא מקנאה בתינוק, אבל גם לו הרי אימא נותנת רק תשומת לב מינימלית. הבת כבר לא רצה אל אימא כשהיא חוזרת מהגן, כמו שהיה תמיד לפני הלידה. רק שלושה שבועות עברו מאז, אבל נראה כאילו עברו שנים. היא כבר לא היא, האימא האהובה, התוססת, החייכנית והנמרצת - היא אישה אחרת.
התרחיש המתואר לעיל אינו נדיר כפי שחושבים. בחודשי הציפייה ללידה, עם העלייה ברמת ההורמונים, חשות נשים רבות הרגשה של שגשוג ופריחה; אחרי הלידה, עם הנפילה הדרסטית ברמת ההורמונים, עלול מצב הרוח של היולדת לנוע בין דכדוך קל למשהו הקרוב לדיכאון. דכדוך קל פוקד עד 85 אחוז מהנשים בעשרה הימים הראשונים שלאחר הלידה. האישה נוטה לבכות בקלות בימים אלו. גם אני, לאחר הלידות של בניי, כשהתחילו להופיע הסימנים המבשרים את בוא הדמעות, הייתי מסכמת עם בעלי היקר והמסכן שנדחה את הדיונים הקשורים לארגון הברית עד יעבור זעם (איזה כיף כשנולדת בת!). דכדוך זה, שאותו אנו מכנים "Baby blues", נוטה לחלוף במהרה.
עובר בריא לאמא בריאה
לעומת זאת, כעשרה עד 15 אחוז מהיולדות תסבולנה מדיכאון קל שלאחר הלידה, שעלול להתבטא במצב רוח ירוד, בירידה בתיאבון, בהפרעות בהירדמות וביקיצה מוקדמת (ללא קשר לשעות ההנקה), בהרגשת חוסר הנאה מכל הדברים שבדרך כלל מביאים הנאה לאישה, בירידה בתפקוד הכללי, בפיזור נפש ועוד. אצל אחת מאלף יולדות בערך (עשירית האחוז) מתפתח דיכאון פסיכוטי שדורש טיפול תרופתי ולעתים אף אשפוז למשך תקופה מסוימת.
אישה הסובלת ממתח נפשי בתקופה שלפני הלידה נמצאת בסיכון מוגבר ללקות בדיכאון לאחר לידה, וכך גם אישה שסבלה בעבר מדיכאון שלאחר לידה. גורמים מסייעים להתפתחות הדיכאון הם: עייפות יתר, חוסר במערכת תמיכה זוגית או חברתית, לידה טראומטית, לידת פג או ילוד בעל מום ועוד. כשאחד מהגורמים הנ"ל פוגשים נפש רגישה במיוחד, מתבשל הדיכאון.
ממחקרים מסתמן כי ייתכן שעצבות, דכדוך ועצבנות בתקופת ההיריון, הקשורים להפרשת הורמונים שונים במוח האם כגון אנדורפינים, קורטיזול וסרוטונין, משפיעים על התפתחותו הרגשית והשכלית של העובר. נצפו יותר הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים לאימהות הסובלות מחרדה במהלך ההיריון. דרך אגב, זו סיבה נוספת להסתייג מהמנהג החדש יחסית לבצע בדיקות סקר אינסופיות ומיותרות לאבחון מומים בגוף העובר – המתח והלחץ שבדיקות אלו גורמות עלולים להיות אחראים להיווצרות מומים התנהגותיים וקוגניטיביים עתידיים בעובר, ומי יכריע מה עדיף... כך, בתקופת משכב הלידה, חרדות ועצבות, המתבטאות לעתים גם ב"שפת הגוף" של האם המתוחה ובמסרים בלתי מילוליים, עלולות לפגוע בשלוותו של התינוק ואף להשפיע על ייצור החלב ועל זמינותו לתינוק. מחקרים אומרים שפניה המחייכות של האם משפיעות לטובה על ההתפתחות הרגשית אצל התינוק, ואילו "פני מסכה" עצובות מסוכנות ליציבותו הנפשית בעתיד.
מה אפשר לעשות כדי למנוע, או לפחות למתן, התפתחות של דיכאון קל שלאחר הלידה?
ראשית – השינה חיונית לאישה היולדת והמניקה, וכל פגיעה במעגל השינה עלולה לשבש את הייצור התקין של חלב האם. לכן בכל פורום אני מציעה להקים גמ"ח שינה לאם שיבוא במקום העזרה בארוחות, כמו עזרה בטיפול בילדים, כדי שהיולדת תוכל לישון מעט יותר. זאת משום שמזון מוכן אפשר לרכוש במרכול היישובי, אך לא שעות שינה. נוסף לכך, חשובה התמיכה של הבעל והמשפחה הקרובה, וכן חשוב שהאישה תדבר על רגשותיה, תתלבש יפה ותצא להיפגש עם חברות ולשמוע שיעורים.
תקופת משכב הלידה אמורה להיות תקופה של נחת ושל מנוחה, ולא כעין תקופה של "אחרי החגים" שאליה נדחו מטלות רבות ושונות שהגיע זמנן. פעילות גופנית, יוגה, דמיון מודרך ואף סדנאות הצחוק הפורחות היום הם שיטות שמנתבות את כוחות הנפש והחשיבה לכיוונים חיוביים, ובזה חשיבותם.
ברוב רובם של המקרים, הדכדוך, העצבות או החרדות נעלמים כלעומת שבאו, והאישה עולה שוב תוך זמן קצר על פסי השמחה והחיוניות; אך יש להדגיש כי במקרים קיצוניים, שבהם קיים צורך להשתמש בתרופות, חשוב להיעזר בהן, אחרת עלולה הבעיה לתפוח לממדים גדולים יותר. התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה ניתנות כיום לחלקים נרחבים מן האוכלוסייה. בניגוד לתדמית האפלולית שלהן, התרופות כמעט נטולות תופעות לוואי, ואפשר ליטול אותן גם בתקופות של היריון והנקה.
ככל שנשקיע מחשבה בבריאותה הגופנית והרוחנית של היולדת ובשמחת החיים שלה, כך תרוויח המשפחה כולה. שהרי כאשר פני האם מאירות – הבית כולו מפיק אור נעים.