יש נשים שהעובדה שהן לא צריכות להתעסק באמצעי מניעה כל הזמן משחררת אותן ואחרות נכנסות למתח וחרדה מהמחשבה שיתקיים אצלן גוף זר ברחם באופן קבוע.
סוגיית תכנון הילודה מלווה את חיינו הזוגיים, המשפחתיים, התעסוקתיים והחברתיים במשך כל שנות הפוריות. מיום כניסתנו לעולם הזוגי-מיני שאלת המניעה או אי המניעה מלווה ונוכחת. זוגות מתכננים תכניות טרום החתונה, לפני הלימודים ובמהלכם, בוחנים את ההפרש בין הלידות, נענים למצב גופני ונפשי והיבטים כלכליים מובאים בחשבון. יש זוגות שמתכננים יותר ויש שפחות, אבל בסופו של יום שאלת המניעה עומדת על סדר היום אצל כל זוג וזוג מרגע החתונה ועד סיום תקופת הפוריות.
האמצעים השונים למניעת היריון הם חלק מחיינו ב-50 השנים האחרונות. מקורות היסטוריים מלמדים על אמצעי מניעה שונים שהיו מקובלים במהלך ההיסטוריה, אבל המצאת הגלולות למניעת היריון בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת הפכה את הקערה על פיה ואפשרה לדורות של נשים וגברים לקחת אחריות על גופן/ם ושאלת תכנון המשפחה קיבלה מקום משמעותי בחייהם המשותפים של בני הזוג.
אולם, בתוך הסחרחרה הזו ששינתה עבור נשים רבות את מסלול חייהן, נכנסנו לסחרחרה חדשה שנוגעת בתופעות לוואי שונות ומשונות הכרוכות בשימוש באמצעי מניעה שונים. היום, כשאנחנו כבר עמוק בתוך השינוי ההיסטורי, יש להתקדם שלב ולשאול שאלות - לא רק אם לקחת אמצעי מניעה, אלא גם איזה אמצעי מניעה הכי נכון לי?
היום, כשיש מגוון רחב של אמצעים (וכן, לצערנו אף אחד עדיין לא מושלם), עלינו לעצור ולשאול את עצמנו מהו האמצעי שישיג עבורי (!) (ולא עבור שכנה שלי, גיסתי או הרופאה שלי) את התוצאות המיטביות. לכל אחת מאיתנו יש מערך שיקולים שונה המבוסס על שלב בחיים, רגישות גופנית שונה ותפיסות משתנות כלפי האימהות, הקריירה והגוף.
מערך השיקולים הזה משתנה בין התקופות של חיינו: לפני הילד הראשון, אחרי ארבעה ילדים רצופים, בזמן משבר זוגי או גופני או כשמחליטים שהמשפחה בנויה לתלפיות וזה הזמן להתמקד בקיים. האמצעים השונים דורשים רמות משתנות של מחויבות: נטילה של גלולה באופן יומיומי בשעה קבועה או החדרת קוטלי זרע לפני קיום יחסים, בדיקה של חום הגוף ומילוי טבלאות לעומת הכנסת התקן תוך רחמי קבוע, שימוש בדיאפרגמה או התעסקות פעם בחודש עם טבעת הנוברינג.
לצערנו, עדיין לא הומצא האמצעי הנכון והאופטימלי שמונע במאה אחוז, קל להשתמש בו ואין לו תופעות לוואי שיכולות לשבש את מארג החיים היומיומי (והלילי). בינתיים, כדי שבאמת נוכל לעשות חסד עם עצמנו, אנחנו צריכות לעצור מדי פעם ולשאול כל מיני שאלות. בעידן שבו הידע פתוח ונגיש לכולנו אין סיבה שלא נוכל לקבל החלטות מושכלות המתאימות לנו.
שבי עם עצמך, אפשר גם עם בן הזוג, ושאלי את עצמך את השאלות הבאות: האם היריון בשלב שאת נמצאת בו ייחשב ללא רצוי או למקדים את זמנו - שאלה שנועדה לשים לב לאחוזי המניעה; איך משפיעה עליי ההתערבות ההורמונלית? יש נשים שמאוד משפיעה עליהן כל תנודה הורמונלית ויש שלא - שאלה שנוגעת לבחירה באמצעי הורמונלי או לא;
מה גורמת לי המחשבה על התקן? יש נשים שהעובדה שהן לא צריכות להתעסק באמצעי מניעה כל הזמן משחררת אותן ואחרות נכנסות למתח וחרדה מהמחשבה שיתקיים אצלן גוף זר ברחם באופן קבוע; מה אורח החיים שלי? אני מאורגנת ומתוקתקת ולא חוששת מהתחייבות לגלולות, אני לא מעוניינת בהתעסקות יומיומית ולכן אעדיף התקן או שחשוב לי להיות בשליטה על הגוף שלי ולכן מעדיפה להיעזר בשיטה הטבעית למודעות לפוריות.
בסופו של יום אנחנו חוזרות לשאלה של בחירה ואוטונומיה. האם אני נמצאת במקום שבו אני רוצה להיות, ואם לא, האם עצרתי והבאתי בחשבון את האפשרויות השונות שעומדות לרשותי. על כל אחת לקחת אחריות על גופה ולהיות בעמדה בוחנת ושואלת כי אף אחת לא מכירה אותך יותר טוב מאשר את עצמך.