לאחר כשבועיים של ניסיונות נמרצים, ב"ה זה קרה - הצלחנו למצוא שעה פנויה בסדר יומו המלא בכל טוב של ישי ריבו (27) לטובת קיום ריאיון זה. לא הייתה זו משימה קלה כלל וכלל - אפשר להניח שבימים אלה מדובר בזמר העסוק בישראל. לאנשים המחוברים לקב"ה, ולחפצים בקידוש שמו, הימצאותו של ריבו במרכז העצבים של התרבות הישראלית משמחת עד מאוד ואיננה מובנת מאליה. אין זה מחזה שבשגרה לראות בחור צעיר חבוש כיפה שחורה גדולה, מעוטר בזקן ועטוף בטלית קטן שפתילותיה הארוכות משתלשלות מטה בעזות דקדושה ומרחפות על במת הענק בקיסריה, שר דואט (שכיכב, כמו רבים משיריו של ריבו, במצעדים הנחשבים בארץ) עם שלמה ארצי שזועק בקול גדול: "והאמת - שאתה הוא אלו-הינו, ואתה הוא מושיענו".
נפגשנו בשדרת ממילא הסמוכה לחומות העיר העתיקה מלאות ההוד בשעת בוקר מוקדמת, ושיחתנו הקולחת נמשכה מעבר למה שתוכנן מראש. מתברר שהתוכנית הראשונית שלי עבדה - שיחה עם ישי על עניינים שבדרך כלל לא מדברים איתו עליהם בראיונות עיתונאיים, ובעיקר על עניינים שבקדושה, תגרום לו להיפתח ולשתף מצפונות ונבכי לבו את קוראינו. האמת היא שנפגשנו בשעת בוקר כה מוקדמת, עד שארבעת המקומות הראשונים בהם ביקשנו לשבת היו עדיין סגורים. בבואנו לבית הקפה החמישי, נפתחו השערים בפנינו, וכך גם הלבבות.
ישי, מהם הקשיים איתם אתה מתמודד כתוצאה מהעיסוק בו בחרת?
"קשיים, בעיקר רוחניים, יכולים להיווצר, אבל זה מאוד תלוי מה אתה משדר ומה אתה מנסה להיות. במקרה שלי, עיקר הנזק שאני מרגיש בצד הרוחני זה שאני פחות לומד תורה בגלל שאני מופיע בערבים, ולכן אני מקפיד ללמוד שני בקרים בשבוע - בוקר אחד עם אבי, ובוקר שני עם חברותא משתנה".
מה כוונתך במשפט – "זה מאוד תלוי מה אתה משדר"?
"אני לא רוצה לקרוא למה שאני עושה "שליחות", כי שליחות זו מילה גדולה ומי אני בכלל, אבל כשאני עושה את מה שאני עושה, אז גם הקהל מכבד את זה ומקל עליך. ואם אני משדר משהו מסוים, של השתדלות בשמירה על ההלכה למשל, אז מכבדים את זה ומתנהגים אחרת. הרבה פעמים למשל באים אלי חילוניים אחרי הופעה ואומרים לי: "אנחנו לא שומעים את השירים שלך בשבת". ויש כאלה שאומרים: "אנחנו לא שומעים בשירותים". ואני אומר לעצמי – למה הם מתחשבים בדעתי? ואני חושב שזה כי זה נוגע בהם. כי הם מרגישים שהדברים האלה חשובים לי. ב"ה אני לא מתמודד עם ניסיונות קשים, ואני חושב שזה קשור למה שאני משדר, והקהל מכבד את זה בחזרה. אני גם מרגיש שיש לי אחריות גדולה לייצג את מה שאני שר. ומצד שני, אני לא מתיימר להיות רב. אני חושב שצריך המון אחריות בשביל זה, בשביל קירוב רחוקים. הרבה אנשים אומרים שזה מה שהשירים שלי עושים להם, ב"ה, אבל אני לא אומר מראש – 'ערב קירוב לבבות עם ישי ריבו'. וזה יפה שכל אחד לוקח את זה מהמקום שלו. בכל אחד נוגעת נקודה אחרת".
אפרופו שיריך הנוגעים, לא מזמן הוצאת את אלבומך השני: "פחד גבהים", שהצליח מאוד בחנויות ובתחנות הרדיו. מה תרצה לספר עליו?
"היו המון הפתעות באלבום הזה. למשל, 'אור החיים', השיר על אהבת התורה, שמבוסס על טקסט מדהים של האור החיים הקדוש, מאוד הפתיע. במיוחד בקרב חילונים. אני חושב שהשיר הזה הוא האהוב ביותר באלבום. האמת היא שמלכתחילה לאלבום השני באתי מנקודה אחרת. המחשבה הראשונית הייתה כזו - ידעתי שיש לי קהל שב"ה אוהב את מה שאני עושה, ורציתי להגיע לקהלים אחרים. אמרתי לעצמי - בוא ניגש לקהל הבא. למרות זאת, כשהחלטתי לבסוף על מה ללכת באלבום השני, לא עשיתי את מה שרציתי בהתחלה, ולא חיפשתי קהלים חדשים".
האלבום השני, מסביר ריבו, הופק בסוף מבלי להתחשב בשיקולים כלכליים, אלא מתוך רצון פנימי ליצור אלבום רוחני מאד ודתי מאד. לאו דווקא כזה ששיריו יתקבלו בקלות להשמעה בגלגלצ. "ובאמת, הרבה אנשים שבאים מעולם התורה מבינים היטב את השירים שבאלבום השני. אבל מה שמדהים זה שגם הקהל החילוני, ואולי בעיקר הוא, מאוד אהב את האלבום הזה.
גיליתי שלא צריך לחשוב על איך אני קולע לטעם של הקהל. איך אני מרצה אותו. הבנתי שפשוט כדאי להיות אתה בהכי אמיתי שלך, ואם תכוון לנקודה הפנימית המדויקת שלך, יש סיכוי טוב שהקהל יאהב את זה".
אתה רק בן 27, וכבר הגעת להישגים מרשימים ביותר בתחומך. אתה לא חושב שכל זה קרה מהר מדי?
"לעניות דעתי לא. אמנם ב"ה אני כל הזמן רואה התקדמות, אך לא קפיצות גדולות מדי. לא רבים יודעים זאת, אך אני כותב, מלחין ושר מגיל צעיר מאוד. עסקתי במוסיקה קודם כל כי אני אוהב את זה, ולא רק חיכיתי כל הזמן שהשירים שלי יהפכו ללהיטים בגלגלצ. הופעתי המון ב"ה, בכל רחבי הארץ, הרבה פעמים מול מספר אנשים מצומצם מאוד בקהל. למשל השיר 'תוכו רצוף אהבה' התקבל באהבה בציבור הדתי, אבל בהתחלה לא נכנס לגלגלצ. הקהל הדתי פרגן, אבל החילוני לא. היה לי חשוב להגדיל את הקהל שלי, אז המשכתי להופיע, ולאט לאט יותר ויותר הקהל הגיע. לא חיכיתי שיזמינו אותי למקומות, אלא פשוט הופעתי. פתחתי קופות".
ומה קרה בסוף? הרי שמעתי בגלגלצ עשרות פעמים את 'תוכו רצוף אהבה'?
"נחמד לראות את זה, וזו בדיוק הנקודה עליה דיברתי מקודם, שאחרי שצברתי עוד ועוד קהל בהופעות קטנות, ועשיתי את מה שאני מאמין בו, שלחנו שוב את השיר לגלגלצ, כמעט שנתיים אחרי שהם סרבו להכניס אותו, והפעם זה נכנס".
"רוצה לתת את האמת שלי"
בנוגע לשילוב שאתה עושה בין התורה לשירה, אתה לא חושב שיש משהו מתפשר בזה? משהו שלא הולך עד הסוף? הרי ברור שאתה לא יכול להיות איש תורה עד הסוף - ללמוד ברצינות וכו', ומצד שני - זמר עד הסוף - לשיר מה שאתה רוצה, עם מי שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה.
"אז האמת ששאלת שאלה מאוד גדולה. ומאוד חשובה ויסודית. זו נקודה מאוד עמוקה, והיא גם ממש קשורה לנקודה עליה דיברנו לגבי האלבום השני. יש משהו נכון במה שאתה אומר. אני באמת מוגבל ביצירה שלי. אני מוכרח לצמצם את עצמי. אבל עם השנים למדתי שבמקום של החיסרון שלי - שם נמצא היתרון הכי גדול. אני קורא לזה סוד הצמצום. כי אני לוקח את מה שיש לי, את מה ומי שאני, את כישרונותיי, את מה שחשוב לי, את ערכי, ועם הדבר הזה, שהוא אכן מצומצם בכמה מובנים, אני יוצר.
"אבל את מה שיש לי אין לאף אחד אחר. וזה לא כי אני משהו מיוחד, אלא כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד במינו. ועם מה שיש לך, עם המוגבלויות שלך, אתה צריך ליצור. וזה היתרון שלך - כי רק לך יש בדיוק את הדבר הזה. למדתי את הסוד הזה מהאלבום של שולי רנד, שנתן לי המון השראה. שולי, כמוני, מכפיף את עצמו להלכה. והוא היה מוגבל בהמון דברים. לא יכול לשיר מה שבא לו. ועם מי שבא לו. אבל שולי לקח את העולם המצומצם יחסית שלו, והפך אותו למה שמיוחד ויפה בו. וככה אני עושה, או לפחות משתדל לעשות. אני מביא אותי, וזה הכוח שלי השירים שלי. וזה לא שאני חף מחשיבה כלכלית, אני כמובן לא מחפש שירים שיכשלו, אבל אני רוצה לתת את האמת שלי".
הכתבה פורסמה בהידברות - אתר היהדות הגדול בעולם. כנסו ותופתעו.