שמועה גונבה לאוזני כי ניר צוק פתח מסעדת שף חדשה במלון פרימה בתל אביב בשם "מאפו", לאחר שצבר קילומטרז' נאה במסעדות בבעלותו כמו קורדליה, Jaffa, טרקלין הוויסקי ונועה. השמועה אמרה כי מדובר במסעדה כשרה שמנסה, לשם שינוי בענף המסעדות הכשרות, לכבד את האינטליגנציה הקולינרית של הבאים בשעריה.
לארוחה המיועדת הזמנתי את חברתי התל אביבית, שמאז ומתמיד טוענת כי אין מקומות כשרים ראויים בתל אביב, ומכיוון שלא ידעתי למה לצפות, הרשיתי לעצמי להיות מופתעת לטובה או לרעה. ואולם, כבר בכניסה לחלל המסעדה המעוצב הרגשתי שזה הולך להיות ערב של סיפור אהבה, והקריאה הראשונה שנמלטה מפי הייתה "מרגיש פה כמו בחו"ל". אכן, מהרגע שחצינו את מפתן המסעדה נדמה שהותרנו מאחור את טרדות היומיום ונכנסנו אל תוך חלל מעוצב למשעי, מעין עולם מקביל אפוף נינוחות, שלווה ואלגנטיות.
את הערב פתחנו בישיבה על הבר, עם כוס קוקטייל מהודרת ביד כל אחת. איך יודעים שמי שיושבת מולך היא חברה טובה? כשאתן נפגשות אחרי חצי שנה, וכבר במשפט הראשון שלה – עוד לפני שהיא מתבשמת מהאלכוהול – היא חושפת את כל הסודות.
אל השולחן הזמנו את מנות הכבוד בזו אחר זו לפתיחת הערב באופן רשמי, לצד לחם הבית, שהוא למעשה פוקאצ'ה ובייגל ירושלמי הנאפים בעבודת יד במקום. ראשונה הגיעה מנת חזה אווז שנצלתה באטיות במשך חמש שעות עם אוכמניות שחורות ותבלינים. לצדה הונח טרין כבד אווז עם דבלים כבושות, בתוך סלסילה נאה הונחו גם סיגר קלאב עם עגל נימוח, וכדי להשלים את המראה הנהדר שניצב בפנינו הופיעה מנת ריזוטו של פריקי, ארבוריו ותרד.
בחרדת קודש נגסנו אט אט מכל הטוב הזה, שמצדו גמל לנו בשכבות של טעם שנמסו אל תוך הפה. מה שמאפיין את סגנון האוכל במאפו הוא שימוש בחומרי הגלם הים-תיכוניים המשובחים ביותר והפיכתם למזון עילאי באמצעות עבודת יד מוקפדת וידע מדויק של רזי המטבח.
ניר צוק הוא מסעדן בעל רזומה לא מבוטל, אך את פרסומו הוא גם קיבל בזכות תכניות הטלוויזיה שבהן שימש כמגיש, כגון "צוקריה", "החגים על פי צוק", "אוכל זה כל הסיפור", "מדריך לקפה" ו"שף בהפתעה".
השקנו שוב כוסות לחיים, המתקנו שוב סודות של חברות טובות וציינו לעצמנו שמנת הסיגר קלאב היא הלוקחת בסיבוב הזה. בדרך כלל בשלב הזה אין בכוחי להמשיך אל המנות העיקריות, אבל הבישול של ניר צוק הופך את המזון למעודן כל כך שאין בו את הכבדות המאפיינת סעודה רגילה.
הבטנו בסועדים ותהינו מאיזה עולם הם מגיעים, מכיוון שהמסעדה ממוקמת לצד לובי מלון פרימה ומאופיינת בתיירים רבים, באנשי עסקים, במעט זוגות ובמשפחות בוגרות, שחוגגות כנראה אירוע משפחתי באלגנטיות המתבקשת.
המקום הוא יוקרתי, בכך אין ספק, אך תענוג הסועדים מהווה תמורה מלאה למחיר. מנה עיקרית, למשל, של טורטליני אווז בקרם קשיו וצלפים שהונחה לפנינו ברוב רושם, מחירה עומד על 89 שקלים, ומנת בלוטין עוף ממולא עגל לצד פירה שמאלץ עולה 76 שקלים.
הטעמים אכן שונים מיתר המסעדות הכשרות שהכרתי, וכשצוק נשאל על כך הוא השיב שהוא מתעקש למצוא פתרונות לטעמים הזקוקים לעידון. כך למשל, הוא משתמש לעתים בשומן אווז במקום בחמאה במאכלים המלווים את מנות הבשר.
לסיכום שלב המנות העיקריות, הצטרפה אלינו לשולחן מנת ספיישל של חזה טלה בצלייה אטית עם תמרים ממולאים בעגל ופירה שמאלץ. בשלב זה מצאנו את עצמנו שקועות בשיחת נפש, משלימות פיסות מידע אגב התענגות על הטעמים והניחוחות המונחים על השולחן .
רגע לפני שהרמתי דגל לבן והודעתי שהאירוע הסתיים הגיע הקינוח, עוגת שכבות של פרג ומרנג ועוד כל מיני דברים טובים שכבר לא הצלחתי לזהות. הודינו עמוקות לכל מי שטרח בסעודה, הענקנו בלבנו את כוכבי המישלן הפרטיים שלנו לניר צוק ויצאנו החוצה חזרה אל העולם האמיתי.