"קיש מיר אין טוכעס!" אמרה לי סבתא. ואני הייתי בטוחה שהרעיפה עליי מחמאות מפה ועד אמריקה. כך התחלתי לדמיין את הירושה שתתגלגל אליי אחרי ה120 שלה, את המרצדס שאקנה לי ואולי גם יאכטה על הדרך. בכל זאת, מילות אהבה שכאלה- לא מקבלים כל יום ובוודאי שאני המועדפת מכל המשפחה.
רק לא הבנתי שהיא אמרה לי "נשקי לי את הטוסיק".
כן כן. אמנם היא בת 90, אבל מה שלא ידעתי עליה, ואולי על שפת היידיש ככלל- הוא שהעסיסיות מאז ומעולם היתה חלק מהדי.אן.איי הלשוני שלה.
נדמה כי השפה בעלת הניגון המיוחד ובליל המילים שמגיעות מגרמנית, אנגלית, עברית ומה לא, הולכת ונעלמת מהעולם ואם היא נשארה איפה שהוא זה רק ברחובות בני ברק ומאה שערים. אבל זה רק נדמה.
שפת היידיש חיה, קיימת ובועטת, לא רק כשאוכלים קציצה גלותית עם גזר על הראש
היום מתקיים ביד לבנים בתל אביב אירוע במלאת 100 שנה לפטירתו של הסופר היידישאי מספר אחת: מנדלי מוכר ספרים (מענדעלע מוֹיְכֶֿר סְפֿוֹרִים) או בשמו האמיתי יעקב אברמוביץ'. בין כתביו ניתן למצוא את "האבות והבנים", "עמק הבכא", "בימים ההם", "הברנש הקטן", "די טאקסע" ועוד. הרשות הלאומית לתרבות היידיש מזמינה את הציבור לאירוע שמתקיים הערב בשעה 19:30 בבית יד לבנים בתל אביב , וגורם לנו לחזור אחורה ולהבין מאין נחת עלינו כל הטוב הזה, ולמה זה עדיין מעניין. רק בשנה האחרונה נרשמו ללימודי היידיש יותר מחמש מאות תלמידים מרחבי הארץ והעולם. בישראל קיימים עשרות מוסדות לימוד יידיש באוניברסיטאות, מכללות ומוסדות פרטיים וסטודנטים מכל העולם מגיעים לכאן כדי ללמוד את השפה העשירה. ארה"ב, קנדה, מקסיקו, ברזיל, ארגנטינה, סין, יפן, אוסטרליה, פולין - אלו רק מקצת המדינות ששולחות את אנשיהן ללמוד את השפה אצלנו בישראל (אחלה מלגו לתואר שני ושלישי, אגב) מי לומד יידיש, אתם ודאי שואלים? כולם! צעירים היפים תל אביביים, מלומדים סיניים מזוקנים ואפילו מתבגרים בתיכונים כדוגמת תיכון "פלך" בירושלים- שם קיימת מגמת יידיש תוססת.
איך הכל התחיל:
במאות התשיעית והעשירית שימשה הגרמנית כשפה העיקרית של יהודי אירופה. עם הזמן, התפתחו שפות יהודיות שונות וביניהן גם שפת היידיש שקיבלה את טעמיה של השפה הגרמנית והעברית ונוצר ניב המיוחד רק לה. מהמאה ה13 היידיש הפכה לשפת הדיבור העיקרית של היהודים האשכנזים, ובמאה ה16 הפכה השפה ממדוברת לכתובה. בגלל אמנציפציה במערב אירופה ליהודים (למדנו על זה בשיעור היסטוריה, זוכרים?), חלה ירידה בשימוש השפה במערב עד כדי כמעט הכחדה. אבל במזרח – המשיכה לשגשג. בסוף המאה ה19 החלה היידיש לפרוח ולהתפתח יותר ויותר. ב-1939 דיברו ביידיש כ-11 מיליון איש, שהיוו כ-60% מיהודי העולם. לאחר השואה ורציחתם של שישה מיליון יהודים, השימוש ביידיש הלך ופחת והיום לפי הערכות ישנם רק מיליון דוברי יידיש ברחבי העולם.
אז מה יש בה ביידיש?
הכל! החל מקללות עסיסיות כמו זאת שסבתאל'ה אמרה על השכן מלמטה: "צום דיינע לוויה זאל מאן ווינטשן דיינע אלמונה מיט א- מזל טוב!" ובעברית: "בהלוויה שלו שיברכו את האלמנה שלו במזל טוב", ואני רק התפללתי שהיא לא אמרה את זה בפניו. יש אפילו ספר קללות ביידיש שכתב חיים מזר. וכלה בתרבות: ספרים, עיתונים, מחזות ואפילו קולנוע – כל אלו התפתחו גם בשפת היידיש.
מכירים את הסרט קונילמל? על ההוא המגמגם עם הרווח בשיניים והפאות? הסרט התחיל למעשה כמחזה שנכתב על ידי אברהם גולדפדן ביידיש בו הוא מספר על רב פנחס'ל המעוניין לשדך את ביתו עם חסיד אדוק חצי עיוור, צולע ומגמגם. המחזה הצליח מאוד ואף תורגם לסרט בכיכובו של מייק בורשטיין.
תרבות היידיש התפתחה מאוד ובימינו אף הוקם תיאטרון "יידיש פיל" המעלה הצגות ביידיש בלבד. בשורת שחקניו נמצאים ששי קשת, נתן דטנר, שלומית אהרון, ועוד רבים וטובים.
אם יש משהו שעשה טוב לשפת היידיש בימינו, זו הסדרה שטיסל ששודרה ביס. הסדרה חיברה בין התרבויות השונות בחברה הישראלית, והראתה את הצדדים האנושיים ביותר בחברה החרדית.
עם גופיה או עם שטריימל, פאות או מכנסי ג'ינס- בסוף לכולנו יש יצרים, רצונות, אהבות ואכזבות וכולנו בני אדם.
אבל בנוסף לחסד שהעניקה הסדרה לחברה החרדית- היא תרמה רבות לשפת היידיש והחייתה אותה בקרב אנשים שמעולם לא היינו מצפים מהם להתחיל למלמל "בויירוך השם" "גוועלד" וכיוצא באלה.
כי איך אפשר שלא להתאהב בדמויות שמבטאות את המילים היידישאיות "שכוייח", "רשועים ארורים", או "שמחהל'ה גדוייל'ה" יחד עם השפה העברית בצורה כל כך טבעית ופשוטה.