שולמית ביאלי בת ה-28 עברה את שנותיה הראשונות בלב הסכסוך הישראלי פלסטיני, בלב הכיבוש. אביה הוא פרופסור למתמטיקה באוני' תל אביב, מדען חילוני, ואמה ציירת דתיה. שולמית עצמה חזרה בשאלה, הלכה ללמוד אמנות וכעת מעלה תערוכת צילומים של הקהילה המיוחדת שלה- מסורבי עליה מברה"מ לשעבר שמייצגים קוקטייל של תרבויות מגוונות, כאלה שחרטו על דגלן שימוש בסמים וכאלה שקבלה דווקא עושה להם את זה יותר, מדוסטוייבסקי ועד מסעות טרמפים ברחבי המדינה. מאה משפחות של דור ראשון ושני לעלייה מרוסיה המייצג קצוות בחברה הישראלית- שמאלנים יחד עם מתנחלים, היפים חילוניים, מדענים דתיים, אומניות לומדות קבלה ועוד.
איך את חיה עם הקונפליקט המוסרי בין עמדות ליברליות לחיים בשטחים?
"היום אני גרה בתל אביב ומנסה לדבר על המורכבות הזאת דרך האמנות, כל השיח הישראלי הזה שמתאפיין בלהוקיע איזה חלק בך, אני יכולה להתנגד למאפיינים בכיבוש, ואני אכן מתנגדת, ואכן יש כאן סתירה עמוקה, אבל אני יכולה להכיל את המורכבות של המפה שלנו. אני אמנם גדלתי בהתנחלות ואני לא אנתק קשר עם הורי שעדיין גרים שם בגלל זה. אז לשאלתך- בהחלט ניתן לגור בהתנחלות ולהחזיק בדעות ליברליות".
יש איזו עליבות שמתפרצת מהצילומים
"אני מדברת על פער בין 'גבוה לנמוך', ועוסקת בקהילת מסורבי עלייה שנאבקה בשלטון עבור החופש שלה ועלתה מברה"מ לפני נפילת מסך הברזל ואני גם שייכת אליה כשנישאתי לבן של חבר בקהילה. מצד אחד אלו אינטלקטואלים ומלומדים בסביבות גיל חמישים, שהתרבות הרוסית זורמת בעורקיהם, ומצד שני יש להם בלאגן היסטרי בבית. זו סדרת צילומים של אנשים אינדיווידואליסטים שלא נכנעים לתכתיבים חברתיים, מצד אחד- חשוב לצאת ללמוד ומצד שני אין חשיבות לשואו- אוף, להראות שאתה מפונפן ומסודר, לא משנה מה תלבש או איך השיער שלך נראה. אלו אנשים שלא התחברו כאן לקהילות המקומיות וגם שלושים שנה לאחר עלייתם הם עדיין שומרים על קשרים בתוך הקהילה".
קהילת מסורבי עלייה לשעבר מונה כאמור כ- 100 משפחות ומרוכזת בעיקר במעלה אדומים, בשומרון, בבית אריה ובירושלים. ביאלי: "יש שם אנשים שליברליזם, הקיצוני הייתי אומרת, שממש הכל מותר, גם ביחסים וגם בחיים, כריאקציה לשלטון הטוטליטרי הדכאני שממנו הם הגיעו"
מה זה אומר ליברליזם קיצוני? אורגיות המוניות?
"לא המוניות, החוקים החברתיים פשוט לא תופסים לגביהם. אחרים פנו דווקא לכיוון השני: האמוני- דתי- ימני- לאומי- ציוני, ועדיין כולם קהילה אחת. האנטי הזה לתרבות המוצא ולתרבות הישראלית, על ביטויו המנוגדים בתוך קהילה אחת, זה מה שעניין אותי לעסוק בו בתערוכה. יש ביניהם היפים חילוניים מאוד שמסתובבים בטרמפים ברחבי הארץ וקוראים דוסטוייבסקי ומאידך- אנשים שהיהדות והאמונה תפסה אותם חזק כשהגיעו לכאן, גם כריאקציה לאיסור לעסוק בדת ופולחן תחת השלטון הסובייטי. בין לבין אותם היפים חילוניים לומדים קבלה יחד עם החבר'ה היותר דתיים באחד מהבתים שלהם שמלווים באלכוהול ובסמים".
מה בסיס הפעילות של הקבוצה הזאת?
"ישנם הרבה אמנים בקבוצה אז ישנן הרבה פעילויות אמנות משותפות, פעמיים בשנה, ביום העצמאות ובסוכות הם נפגשים כולם באיזה יער , בדיוק כפי שהיו נפגשים ברוסיה במחתרת. מעבר לכך ישנו גם מרכז לתרגום ספרות יהודית וקבלית לשפה הרוסית בשם "מחניים" בירושלים שמארגן הרבה אירועים"
אחרי הרנסנס המזרחי צפוי לנו רנסנס לתרבות הרוסית?
"בהחלט, וזה קורה כבר עכשיו עם "דור 1.5" ועוד כל מני קבוצות שמתגבשות על בסיס הפער הזה בין הדורות- הדור שעלה לארץ לדור שגדל פה, שחווים יחס אמביוולנטי לתרבות הרוסית, אני לפחות יודעת שאגדל את הילדים שלי לדעת רוסית ועברית".
התערוכה של שולמית ביאלי מוצגת עד ה-22.7 בגלריית המדרשה בתל אביב.