"החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה ברגע שהחזקתי בפעם הראשונה את בני הבכור, ליאון", מספר לי רביץ עליו ועל בנו, היום כוכב גדול בערוץ הילדים. אנו נפגשים, כמאמר השיר, בצהרי היום, כשהכול צבוע אדום, והוא מתפייט על כך שאין קץ לילדותו שחלפה לה פתאום. ישבנו בשוליו של אחד מבתי הקפה הסמוכים להבימה, שממנה הוא נפלט לפגישתנו באמצע חזרות אינטנסיביות לאחת מההצגות שבהן הוא משתתף כעת.
רביץ כבר בן 50, אבל הלוק הצעיר והמוקפד לא מסגיר את הגיל. הוא עוטה כובע מתעתע ופניו עטורות בזיפים של ספק מתחזק ספק עצלן. האמת היא שכשמתוודעים לסדר יומו הבלתי אפשרי של רביץ, אפשר בקלות להבין מדוע אין לו זמן להתגלח. לצד תינוק בן חצי שנה, הצגות רצות וסרטים בהתהוות, רביץ עמל על הישורת האחרונה בהוצאת אלבום ראשון, שכולו מורכב מחומר מקורי. פרויקט הד-סטארט שמלווה את העניין, ובו הוא משקיע רבות, שואב את הדקות האחרונות שעוד נותרו בסדר יומו.
אחד הדברים המסקרנים שעליהם רביץ מספר הוא התקרבותו לאלוהים ולשמירת המצוות, לאחר שנים רבות שבהן חי כחילוני. "לפני 15 שנה, כשהבן שלי נולד", הוא משתף בגילוי לב, "חוויתי מעמד הר סיני. התגלות אלוקית שלמה וברורה. נכנסתי לחדר לידה, החזקתי אותו בידיים וראיתי שלמות. הכול היה במקום. ברור. שלם. עיניים, אף, מערכת עצבים, מחזור דם, מערכת חיסון. הכול מתחבר לגוף באופן מושלם.
"ופתאום, כשזה קרה, אמרתי לעצמי שאני חייב לבחון מה קורה פה. זה לא מפץ גדול, אל תספרו לי סיפורים. כל תא יודע לאן הוא הולך. החיים האלה לא נוצרו מאליהם. ואז התחלתי לחפש ולשאול שאלות. התשובות שקיבלתי הן עיקר המשמעות שיש בחיי כיום".
בעקבות המקרה המטלטל הזה, ממשיך רביץ ואומר, הוא החליט לשנות לגמרי את כל חייו ועולמו. "כעבור כמה זמן חתכתי מהכול וקיבלתי עליי מקווה, שלוש תפילות, זקן, ציצית וכו'. השארתי רק עבודות מזדמנות כדי לשלם מזונות, וכל היום למדתי. אחרי תקופה מסוימת, אמרתי לרב שלי שמצד אחד אני פה באוהלה של תורה ומאוד מאושר, ומצד שני יש לי נטייה לעשייה ולקהל.
"הרב אמר לי שלכל אחד יש התפקיד שלו, ושאם יש לך כישרון מסוים וה' גלגל אותך בדרך מסוימת, אז כנראה שהתפקיד שלך זה לעסוק בכך לשם שמים, והוא שלח אותי לשמח אנשים. אז היום אני רוכב על שני סוסים בו-זמנית, וכל אחד מהם באופן טבעי רוכב קצת לכיוון אחר. אני מנסה כל הזמן לכוון אותם כך שיהיו יחד".
אני גיטרה: הבנתי שזה מדליק את הבנות
לאחר ששיחק בסרטי קולנוע שהפכו לקלאסיקות ישראליות ("סוף העולם שמאלה", "אביבה אהובתי" ועוד), וכיכב בהצגות ובסדרות טלוויזיה שבהן צפו מיליוני ישראלים, החליט רביץ להוציא אלבום ראשון עם חומר אישי ומקורי.
"גיטרה זו אהבה חזקה וישנה מאוד שלי. התחלתי לנגן בערך בגיל 14, כשהבנתי שזה מדליק את הבנות", הוא מתפייט, "ועכשיו סוף סוף אני מקליט אלבום ראשון בחיי, כשאני גרוש בפעם השנייה, נשוי בשלישית ואבא בפעם הרביעית. 50 זה לגמרי ה-30 החדש.
"החיבור שלי עם נגינה וכתיבת שירים התחיל בגיל צעיר, והוא היה חזק מאוד בגיל התיכון וצבא. עם זאת, הדברים התגלגלו כך שדווקא הקריירה של המשחק צברה תאוצה, ומצאתי את עצמי שוב ושוב חוזר הביתה אחרי הצגות וחזרות, עובר ליד הגיטרה ואומר לה: 'סיבוב קטן של פרנסה ויצירה ואני חוזר אלייך'. עכשיו, בגיל 50, אמרתי לעצמי שעכשיו זה הזמן לחזור לאהבה הישנה".
מה יש באלבום החדש?
"השירים נכתבו והולחנו במהלך 17 השנים האחרונות. את הטקסטים היותר ישנים עדכנתי ושכתבתי. אני חושב שיש בהם משהו מקורי ומיוחד, כי אף פעם לא למדתי באופן מסודר כתיבה, נגינה או הלחנה. פשוט התגלגלה אליי חוברת שירים של הביטלס, השירים היו מאוד פשוטים והראו שם איך עושים את האקורדים. משם השתפרתי עוד ועוד".
מה תרצה שיקרה עם האלבום הזה?
"הייתי רוצה להופיע כמה שיותר עם השירים שכתבתי, להקליט אותם ברמה הכי גבוהה שיש ולגרום לאנשים להתרגש. כמובן שאני גם רוצה להעניק לאנשים חומר למחשבה, ולהקליט עוד ועוד שירים. עם זאת, אני לא הולך לעזוב את המקצוע שלי כשחקן, אלא לשיר במקביל. יש הרבה שחקנים שעושים את זה בחו"ל וגם בארץ. תכל'ס זה מאוד מתבקש. המקצועות מאוד דומים".
במה עוסקים השירים?
"הטקסטים באלבום קשורים למסע האישי והפנימי שלי. למשל, יש באלבום שיר שנקרא 'שנינו', שמדבר על שתי הנשמות שיש באדם. הסינגל הראשון שהוצאנו נקרא 'אושר', שמדבר על המושג החמקמק הזה שנקרא אושר. בשיר אני רוצה לומר שאושר בא רק אם מעזים באמת. רק אם קוראים לאושר. האושר נמצא באהוב או באהובה שלי, באבהות או באימהות, במה שיש לי. אף פעם לא בחוץ".
איך האג'נדה הזו משתלבת עם זה שהתגרשת פעמיים?
"דווקא בגלל מה שעברתי, ודווקא בגלל שחוויתי פרידות ומערכות יחסים ארוכות וקצרות, אני נמצא היום במקום שבו אני יכול להבין, להרגיש ולעשות את זה. אחרי הגירושים השניים יכולתי להגיד: 'זהו, אני עם זה גמרתי. תן לחיות בסבבה וזהו'.
"אבל בחרתי אחרת. בחרתי לעבוד קשה. חוץ מזה, כשראיתי את אשתי הנוכחית, מיד ראיתי בה בית. וזה דבר שלא קרה לי בנישואים הקודמים. במערכות היחסים הקודמות שלי אף פעם לא הרגשתי בית. אני מודה לקב"ה על כך שכנראה היה צריך להחריב שני בתים כדי להקים את בית המקדש השלישי, שהוא יהיה נצחי".