להקת אחותי הוקמה כבר בשנת 2010, ע"י חמש בחורות שלמדו יחד במגמת מוזיקה ב"מכללה ירושלים". לאורך השלבים הראשונים, ליוותה ראש החוג למוזיקה במכללה, ד"ר רחל קולנדר, את חברות הלהקה.
כיום, הלהקה מונה ארבע בנות: שתיים מתוכן מההרכב הראשון שלו. אל אורית איזק, מייסדת ההרכב, זמרת ונגנית קלרינט, ואל צופיה לוי, מתופפת הלהקה, הצטרפו תהילה מדמוני האמונה על השירה והקלידים, והדס פרנקל בגיטרה בס. כיום הלהקה מתאמנת ופועלת בבית הספר מזמור שבמכללת גבעת וושינגטון, בחבל יבנה. מנהל בית הספר, איציק וייס, הוא גם המפיק המוזיקלי והמעבד של הלהקה.
ההרכב מופיע רק בפני נשים, ולמעשה אין כניסת גברים להופעות שלו. "ערבים שסגורים רק לנשים הם מאד מיוחדים. משהו אחר קורה באוויר שלא מתאפשר עם נוכחות גברית" אומרת אורית. לכבוד יום העצמאות וחמישים שנה לשחרור ירושלים, מוציא ההרכב סינגל חדש, רביעי במספר. ישבנו לשיחה עם בנות ההרכב על הסינגל המתקרב, ועל להיות זמרת במגזר הדתי.
מה מיוחד בסינגל החדש שלכן? איך הוא שונה מהסנגלים הקודמים שלכן?
אורית: קודם כל, הסינגל החדש מוקדש לעיר המקסימה שלנו,ירושלים, לכבוד 50 שנה לאיחודה. חוץ מזה, וזה הדבר המגניב באמת, עשינו שילוב בין שני שירים- המילים המרגשות והנבואיות של נעמי שמר "ירושלים של זהב" והלחן המרומם והחי של השיר "האמיני יום יבוא". מי שיאזין היטב ישמע בעיבוד רמזים לעוד שירים...שווה האזנה!
צופיה: שיר על ירושלים זה חידוש וזה הדבר הכי מקסים שיש בשילוב של נעמי שמר מלכת המילים והמנגינות.
חיפשנו שיר מקפיץ ומשמח ומצאנו (בזכות אורית) את השילוב המנצח בין קצב ואנרגיה לנעמי שמר האחת והיחידה
תהילה: אנחנו זוכות להוציא שיר לכבודה של ירושלים!! זוהי הייחודיות! זוהי עוד דרך להביע את ההתרגשות שלנו וההודיה שלנו שזכינו אחרי 2000 שנה לחזור ללב. לחזור לירושלים. ואם כל זה לא מספיק, הבנות הפיקו, בסיוע מכון טל, קליפ מיוחד שיצא בל"ג בעומר הקרוב.
תהילה, בואי נחזור רגע אחורה. איך את והדס הצטרפתן ללהקה?
תהילה: למען האמת אני הכרתי את אורית הרבה לפני שהצטרפתי ללהקה. עוד בימי הסניף בראשל"צ. כבר אז התעסקתי במוזיקה. לפני כשלוש שנים אורית פנתה אלי, והציעה לי להצטרף ללהקה. בלי זה כנראה שלעולם לא הייתי הופכת את החלום שלי למשהו מקצועי. הדחיפה שלה גם גרמה לי להירשם ללימודי מוסיקה במזמור.. מה שאומר שאני חייבת תודה גדולה לאורית שפתחה בפני את האופציה של עולם המוסיקה..
הדס: האמת היא שאני הכרתי את צופיה שהיתה מדריכה שלי בבני עקיבא. היא הציעה לי להצטרף, והשאר - הסטוריה.
איזה מוזיקה אתן עושות בדרך כלל?
צופיה: בעיקר קאברים לשירים חסידיים ועבריים. מה שחשוב לנו זה שהמוסיקה תחדור ותיכנס ללב.
הדס: שירי קודש מכל הגוונים, הרבה ניגוני חבד וניגונים אחרים, וכן שירים ישראליים - משירי ארץ ישראל הישנה והטובה ועד שירים חדשים.
למרות כל הרצון הטוב, קשה להתפרנס ממוזיקה בארץ, ובטח אם מדובר בבנות דתיות ששרות. יש עוד משהו שמעסיק אתכן בימים אלה?
אורית: כל אחת כאן עם לו"ז צפוף...אני סמזכ"לית חינוכית בתנועת "עוז" ולומדת השנה תואר שני. אנחנו נפגשות פעם בשבוע לחזרות קבועות. תכלס המוסיקה מחייה את השבוע.
תהילה: כיום אני מנהלת תוכנית חינוכית בתנועת הנוער בנ"ע. לאורך השנים האחרונות אני מקפידה לפנות יום בשבוע לטובת הלימודים בבי"ס מזמור. כחלק מהלימודים אנחנו נפגשות כל הלהקה לחזרה קבועה. המוסיקה אמנם באה לידי ביטוי רק ביום אחד בשבוע אך אין ספק שהיא המרכז והלב!! כל שבוע אני מחכה ליום שלישי, לנסיעה למזמור..
צופיה: היום האחד הזה בשבוע הוא כל-כך חשוב לנו. זאת ההזדמנות שלנו לצאת קצת מתוך העומס הגדול שיש לנו ולהיפגש ולעשות את מה שאנחנו כל כך אוהבות.
הדס: אני כרגע מתעסקת רק במוזיקה. אני עדיין סטודנטית למוזיקה כך שזה לגמרי העולם שלי מבחינת תעסוקה. אני מנגנת בעוד הרכבים חוץ מלהקת אחותי ומלמדת מוזיקה. מדי פעם עוד נאלצת "להשלים הכנסה" בדרכים אחרות כמו בישול במסעדה, עבודות שיווק שונות וכו..
בחרתן תחום די חריג בחברה הדתית, יש ביקוש ללהקת נשים במגזר הדתי לאומי?
אורית: על הרקדת ליל פורים האחרון קיבלתי כ45 פניות ממוסדות שונים של אולפנות, מדרשות וקהילות. זה מראה שיש הבנה בשנים האחרונות שאם אפשר רצוי שנשים ינגנו לנשים ולא להביא קלידן שינגן מאחורי מחיצה. מצד שני, הייתי רוצה שההזמנות לא יתנקזו רק לערב ספציפי בשנה ושישלבו יותר מופעים של נשים בתוכנית השנתית במוסדות החינוך. חוץ מזה, המוזיקה שלנו לא פונה רק לקהל הדתי, אנחנו פונות גם לקהל נשי-מסורתי. בעוד כמה חודשים בע"ה יעלה מופע חדש שלנו והיינו רוצות שבקהל יהיו סגנונות מגוונים.
הדס: לאט לאט זה מרגיש שהקהל הדתי לאומי נפתח לעוד סגנונות חוץ ממוזיקה חסידית, וזה מאפשר לנו להרים מופעים מסוגים שונים, להכניס עוד עולמות תוכן כמו המוזיקה הישראלית וכו..
תהילה: יחד עם זה, לצערי זה עוד לא מספיק נותן פתח והזדמנות ללהקות חדשות ולאמנים חדשים. אישית, אין לי ספק שאנחנו בכיוון הנכון. כשאני מגיעה להופעות אני מגיעה מתוך תחושת שליחות שזהו מודל ראשוני לנערות ונשים וזה חתיכת סטארטאפ. אני רואה בעיניהן של הנערות בסוף ההופעות שניגשות אלינו ומתפעלות שאפשר להיות גם דוסית, וגם לפתח את הכישרון האישי. שהתחביב האישי יכול להיות הרבה מעבר ל"סתם" תחביב, מבחינתי זו אחת המשימות שלנו בהופעות לקהל הנערות.
לקחתן החלטה אמיצה במיוחד, בטח לאור העובדה שמדובר בנושא כל כך רגיש בחברה הדתית, חששתן לפני שהקמתן את הלהקה? מה התגובות שאתן מקבלות בציבור?
אורית: בכנות, כשהקמנו את הלהקה לפני שמונה שנים זה היה סוג של הגשמת חלום. בכלל לא עבר לנו בראש שהנושא רגיש או לא. ובלי קשר לזה אנחנו מקבלות תגובות נפלאות. את הסינגל הראשון שלנו הוצאנו בפבואר שעבר- "הטוב הטוב" שזכה ל-8500 צפיות בפייסבוק בשלושה ימים בלבד. אחריו הוצאנו את "ידיד נפש" ו"בשנה הבאה" שגם קיבלו צפיות רבות. ב"ה, בלי עין הרע, בכל המקומות שהיינו בהם יש התפעלות מאיתנו ספציפית ובכלל מהיכולת של בנות להיות דוסיות מגניבות ומקצועיות. באלול האחרון עשינו הרבה ערבי התעוררות, מנהלות ומורות פנו בסוף ההופעה ואמרו שאנחנו משמשות מבחינתן מודל לבנות. בסוף אחת ההופעות ניגשה אליי תלמידה ואמרה שגם היא רוצה יום אחד שתהיה לה להקה. מבחינתי השגנו הרבה מעבר למוסיקה.
הדס: אני חושבת שבעומק, כל אדם באשר הוא זקוק למוזיקה. ניזון ממנה, מתמלא ומביע דרכה.
כשמסתכלים על זה ככה, המוזיקה היא כח גדול, וזו הזדמנות גדולה להתעסק בה, להצליח להביע ולהעניק דרכה, לחדש. ההחלטה הזו לעסוק במוזיקה הופכת למשהוא פחות ופחות אמיץ לדעתי, יותר ויותר טבעי.
ההחלטה שלא להופיע בפני גברים (כולל כלל מעורב), הובילה את הלהקה לקבל כמה החלטות קשות, ובעיקר כואבות. "לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון ממפיק יקר וחשוב ששאל אם אנחנו רוצות להופיע שם אבל הקהל....מעורב. כמובן שלא השתתפנו. החלום שלי הוא להופיע בארנה, ואני מקוה שאיכשהו החלום שלי יתגשם בעתיד, אבל אני לא אוותר על מה שאני מאמינה בו בשביל זה" אומרת אורית.
אך הויתור על ההופעה בארנה לא היה היחיד בשנה האחרונה לבנות. "בתחילת השנה קיבלתי טלפון ממפיק בערוץ 2 שנבוא לבצע את השיר שהוצאנו "בשנה הבאה" באחת התוכניות.. הצעתי לו כמה פתרונות יצירתיים אבל לצערי זה לא הלך. אני חושבת שעם קצת יצירתיות אפשר למצוא פתרונות ולאפשר לנו להתפרסם בצינורות המקובלים גם.
לא פשוטה ההתמודדות עם שאלת שירת נשים לקהל גברי.
הדס: זו שאלה מאוד גדולה. אני חושבת שכמו שאורית אמרה, יש הזדמנויות שאנחנו מאבדות בגלל הבחירה לא להופיע מול קהל מעורב. מצד שני, יש כח מאוד גדול להופעות הסגורות לנשים בלבד. האנרגיה הנשית מקבלת שם מקום של הפריה הדדית, של יכולת תקשורת, זה מיוחד מאוד.
תהילה: אני חושבת שכל אחת מתמודדת באופן אחר בנושא הזה.. אבל אין ספק שזו התמודדות. מבחינתי ההתמודדות היא בעיקר מבחינה "שיווקית". ביחס לעצמי אני לא מתלבטת בכלל האם לשיר בפני גברים או לא, הנושא הזה מאד ברור לי. עולם ההלכה מעל הכל. אך כשעולות שאלות שיווקיות- כמו האם להוציא את השיר לרדיו? או האם להוציא קליפ? שם ההתמודדות.. איך מצד אחד ממשיכים להקפיד על ההלכה אך מצד שני מצליחים לפרוץ לתודעה. אין ספק שזהו אתגר שגם עולם התורה וההלכה עוד לא מורגל להתעסק בו..
אם אבקש מכן לחשוב בגדול, מה השאיפות שלכן מהעתיד של הלהקה?
אורית: מבחינתנו המוסיקה משרתת מטרה של חיבור האישה לעצמה, לנפש פנימה ולרוח. אנחנו רוצות להיות השליחות לכך במקומות הרלוונטיים. בין אם זה בקאברים בין אם זה בחומר מקורי.
ובע"ה היד עוד נטויה לחלום ולהגשים.
צופיה: שהאור שיש בנו-בלהקה יגיע לכל מקום ופינה ויאיר ויחבר את הלבבות
הדס: להמשיך לחבר נשים באשר הן לעצמן, לקדוש ברוך הוא, אחת לשניה.
להרגיש את החיות שהמוזיקה מביאה איתה. להגיע לכמה שיותר נשים בארץ ובעולם.
להתפתח יחד, לא להפסיק להתקדם ולהעלות את הרמה המוזיקלית וההבעתית שלנו כהרכב.
תהילה: להגיע לכמה שיותר לבבות, לגעת בכמה שיותר לבבות, ולחבר כמה שיותר נשים לעצמן, ללב שלהן ולקב"ה. בכל דרך שהיא. וכמובן להמשיך להגשים את החלום האישי שלנו.. לעשות מוסיקה.