מדי שנה מתקיים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים נשף ריקודים סוער לחגיגות סיום הלימודים. בנים ובנות רוקדים לצלילי הדי-ג'יי התורן וכולם שמחים ומאושרים. כמעט כולם. ישנה קבוצה אחת של בנות שמאוד רוצה להשתתף אבל ההלכה והרצון שלהן לא מאפשרים להן לרקוד ליד גברים בלי מחיצות.
לפני שנתיים פנו הבנות הדתיות לאגודת הסטודנטים בבקשה להקצות להן מתחם קטן בתוך החלל הגדול בו מתקיים הנשף, בו תוכלנה לרקוד ללא נוכחות גברית. האגודה געשה ורעשה "הדרת נשים"! צעקו בפקולטה, "כפייה דתית!" זעם סגל המרצים וכך נסתם הגולל על האפשרות למתחם נפרד (בנוסף על המתחם המעורב) והאגודה אמרה לסטודנטיות הדתיות שאם הן רוצות להשתתף בנשף, הן תאלצנה לרקוד עם הגברים כי "לא ידירו נשים בבית ספרינו" וכך הדירו את הבנות מהנשף.
והנה חלפו להן שנתיים ופסטיבל המחולות בכרמיאל החליט להקצות מתחם שלם לבנות בלבד. להקות המורכבות מנשים, תאורניות, תפאורניות, וקהל שכולו על טהרת הגזע הנשי.
פסטיבל המחולות בכרמיאל חוגג השנה 30 להיווסדו. מידי שנה מגיעים 10,000 רקדנים מכל רחבי העולם: סין, הונגריה, הודו, טורקיה, גיאורגיה, צ'כיה ועוד כדי לרקוד בישראל. 15,000 צופים מגיעים כדי לחזות במאה מופעי מחול מרהיבים מכל סגנונות הריקוד: היפ הופ, פולקלור עולמי, ג'אז, ריקוד מודרני, ריקוד אתני, ריקוד קלאסי, סלוני ועוד, במשך שלושה ימים ושלושה לילות.
לפני שלוש שנים הבינו מארגני הפסטיבל שנשים אוהבות לרקוד עם בנות מינן. "כאשר הריקודים מעורבים, הנשים פחות משוחררות והמטרה שלנו היא ליצור מצב שבו כל אחד יוכל למצוא את המקום שלו" אומר אהרון סולומון, מנכ"ל הפסטיבל מימיו הראשונים. "בלי קשר לדת ובלי ניסון להדיר גברים. אנחנו פשוט רוצים לתת לנשים את חופש התנועה אותו הן מחפשות וגילינו שבמתחם של נשים בלבד, הן מרגישות הכי חופשיות שיש. אפילו התאורניות והאחראיות על ההגברה הן נשים".
לא רק דוסיות
מדובר במתחם קטן שמכיל 300 מקומות בלבד. הוא נפתח יום לפני תחילת הפסטיבל ופועל במשך יומיים. תתפלאו לשמוע אבל מדי שנה הוא מתמלא לחלוטין. הפסטיבלון המצומצם כולל שלוש הרקדות, מופע של להקת "נהרה" המחברת בין העולם היהודי ועולם המחול, סדנא עם אורלי דיין המנהלת האומנותית של להקת "אתגליא" וסדנא עם דין דין אביב. אך אם אתם חושבים שהמתחם מיועד לדוסיות בלבד, אתם טועים. לטענתו של סולומון עניין ההפרדה לא קשור לדת כלל: "יש הרבה הרקדות בארץ שמיועדות לנשים בלבד ולאו דווקא לדתיות. יש המון נשים שלא רוצות לרקוד מעורב ורוצות פעם בשבוע להיות בלי גברים לידן. לדוגמא נשים שרוצות ללמוד ריקודי בטן, מתביישות פעמים רבות לעשות זאת בחברת גברים וכאן המקום שלנו לעזור להן".
אבל נראה שההופעות שיש במתחם כן מיועדות לבנות דתיות: דין-דין אביב שחזרה בתשובה, להקת "נהרה" הדתית...
"נכון. אבל לא בהכרח" אומר סולומון. "יש גם סדנא עם רקדנית פלמנקו עולמית שלא קשורה לדת, הופעה נוספת של רקדנית קוריאנית לא יהודיה ועוד הרבה סדנאות שונות ומגוונות. העניין הוא שאנחנו מצליחים לתת במה גם לדברים שלא נמצאים במיינסטרים. דין דין אביב לדוגמא לא יכולה להופיע מול גברים, והנה אנחנו באים ונותנים לה במה להופיע כאומנית ישראלית במקום בו הדת מאפשרת לה את זה."
אתם לא מפחדים מהלחץ הציבורי שיופעל עליכם לסגור את המתחם, כמו שקרה בהרקדה של האוניברסיטה העברית?
"ממש לא. אין שום סיבה שיהיה לחץ ציבורי לסגור את המתחם כי הוא מיועד לנשים מכל המגזרים והדתות. אנחנו לא מפלים. להיפך! במשך שנים עשינו הרקדות לנשים בפסטיבל עד שהן באו אלינו וביקשו שנעשה דברים נוספים שמיועדים לנשים ולא רק הרקדות וכך הוספנו לפני שלוש שנים גם הופעות וסדנאות שמיועדות להן. הבקשה מגיעה מהשטח ולא ממנו, לכן אין סיבה שתהיה מהומה סביב זה. אנחנו לא עושים הדרת נשים אלא האדרת נשים!"
אז סטודנטיות יקרות מהעברית וכל מי שסתם בא לה להשתולל בלי מבטים זרים מהצד, תרשמו לכן ביומנים: ב- 7-8 באוגוסט אתן נוסעות לכרמיאל לרקוד ולחולל ושאף אחד לא יעצור אתכן.