אני מוכרח להודות, לא הכרתי את יוחאי בן אב"י לפני שניגשתי לבקר את האלבום החדש שלו "בוא ונצא". האלבום הראשון שלו, "שעה ברחוב הגליל", יצא לפני חמש שנים, ולי לא יצא לשמוע אף שיר ממנו. לכן כשניגשתי לאלבום החדש, הגעתי נטול דעה מוקדמת על בן אב"י.
באופן אישי, כאחד ששומע מוזיקה נון-סטופ, מילות השירים הם החלק המרכזי בעיני. כמובן שגם ללחן יש חשיבות, ואפילו גדולה ביותר, וכמובן שלעיבוד חלק מכריע וחשוב, אבל אם המילים לא מוצלחות- השיר לא מתחיל בכלל בעיני. בן אב"י הוא לא וירטואוז ווקאלי (מסקנה שהגעתי אליה לאחר שמיעת האלבום). יש לו קול יפה מאוד ועדין, אבל הוא לא יכול לעלות לטונים גבוהים או לייצר משחק עם קולו לאורך השיר. כל זה הופך את המילים והלחנים באלבום לחשובים אף יותר.
בדיוק בגלל זה, הדבר הראשון שעשיתי כשלקחתי את האלבום היה לעבור על מילות השירים בחוברת שצורפה לדיסק. הסתכלות מהירה במילים הובילה אותי למסקנה אחת ברורה- בן אב"י מנסה לצייר את המוזיקה היהודית החדשה ולקחת אותה לשלב הבא שלה.
כבר לא רק שרים תנ"ך
הרבה זמן שאלתי את עצמי מהו השלב הבא במוזיקה היהודית. אם השלב המקורי היה לקחת מילים מהתנ"ך או מדברי חז"ל ולהלחין אותן, הגיע השלב השני של שירים שקשורים יותר להוויה יהודית/ישראלית. אך השלב השני לא באמת מסמל ייחודיות יהודית. העובדה שזמר דתי שר שיר על הוויה יהודית/ישראלית- לא הופכת את השיר למוזיקה יהודית. היה צריך לייצר משהו אחר, ובן אב"י מביא אותו באלבום הנוכחי.
שלושה שירים באלבום החדש, "חיטה משגעת" (כל המדינה משוגעת), "וטוב ויפה" ו"חשק נטיעת אילנות" הם שירים שמעובדים מהתפילה, קטעים מדברי ר' נחמן מברסלב והרב קוק, כאשר השיר שסוגר את האלבום "אור וטוב" מבוסס על ראיון שנתן הרב חנן פורת כחצי שנה לפני פטירתו. סך הכול ארבעה שירים מתוך העשרה שבאלבום הם עיבודים לקטעים תורניים/רבניים.
למרות שדווקא ארבעת השירים הללו הם שריתקו אותי ביותר, כשהתחלתי לשמוע את האלבום התחלתי לשמוע אותו דווקא לפי סדר השירים. סדר השירים באלבום הוא למעשה האופן שבו הזמר/יוצר מעוניין לספר את הסיפור של האלבום.
השיר הראשון הוא למעשה גם שיר הנושא של האלבום, ובן אב"י מדגיש בו את מה שהוא מעוניין שנרגיש במהלך שמיעת האלבום- מסע בן עולמות ותרבויות. אך יחד עם זאת, השיר אינו בין הבולטים באלבום. פתיחתו מזכירה מעט שירים של קובי אפללו המצוין. מדובר בשיר נעים אבל דווקא כפתיחה-הוא לא בהכרח השיר הכי מוצלח. בתוך אלבום שלם, או הופעה, הוא בסדר גמור.
השיר הטוב ביותר באלבום: לכל אלבום יש את השיר הטוב ביותר שבו, אבל פה מדובר לא רק בשיר הטוב ביותר. "יש ירח" הוא יצירה גאונית. מילים יפיפיות שמלוות בלחן שובה. הלחן של השיר מגיע מעולמות צפון אירופאים, סקנדינביים משהו, עם חליל שנוכח לאורך כל השיר.
שווה שמיעה חוזרת: את השיר "חיטה משגעת" כבר הזכרתי קודם. השיר הוא למעשה עיבוד של אחד מסיפוריו של ר' נחמן מברסלב, וזהו שיר נפלא. אם "יש ירח" מגיע מעולם סקנדינבי, "חיטה משגעת" אפוף ניחוח צועני משהו. שיר קצבי ומהנה, שאלמלא "יש ירח" הוא היה השיר היפה ביותר באלבום.
גם השיר "עת לנחמה" שווה שמיעה חוזרת, ולו בגלל הסיפור שמאחוריו: השיר נכתב לזכרו של תלמידו של בן אב"י, עמי פרג'ון. אך מלבד הסיפור שמאחוריו, השיר עצמו הוא שיר מרגש שניכרת המחוברות האישית של בן אב"י אליו.
החוליה החלשה: גם זה קיים בכל אלבום, השיר הפחות מוצלח. כאן לצערי יש שני שירים שהם פחות טובים משאר האלבום, ובאופן ניכר. הראשון הוא "בוקר של שקר". מדובר בשיר די משעמם, שאמנם מספר סיפור חביב, אך מלווה בלחן שמרחף רחוק מהאוזן ולא ממש נשאר איתך לאחר השמיעה שלו. השיר השני הוא "חשק נטיעת אילנות". פזמון השיר לקוח ממאמר של הרב קוק, וגם הבתים כתובים רוח זו. אבל השיר עצמו מעט מעצבן, ולי אישית הוא לא יצר רצון לשמוע אותו שוב
סיכום: סך הכול מדובר בקונספט מעניין לאלבום, ומספר שירים בו פשוט מצוינים. האלבום לא לגמרי אחיד ברמתו, ושני שירים בו לא מוצלחים במיוחד. למזלו של בן אב"י, הם נבלעים בתוך שאר השירים באלבום.