יש דברים יותר חשובים מכדורסל, יותר גדולים מספורט ויותר נצחיים מתארים. במכבי תל-אביב יודעים את זה כבר שנים, יש מי שיגידו שזו בדיוק הסיבה שהיא הפכה לקבוצת הכדורסל שהיא היום, לטוב ולרע. אי לכך ובהתאם לזאת, נפתח דווקא ממשהו שלא קשור לכדורסל נטו.
במהלך אחד מפסקי הזמן במחצית הראשונה בניצחון 65:85 של מכבי תל-אביב על לובליאנה אמש, עלו על הפרקט ביד אליהו קבוצת המעודדות של הצהובים כאשר אחת מהרקדניות עוטה חליפה לגופה וחובשת מגבעת שחורה לראשה. המוזיקה העדינה שליוותה את המעודדות הייתה מהשיר "הללויה" האלמותי של לאונרד כהן, בהחלט לא פזמון טיפוסי לצ'ירלידרז. הכרוז הסביר שמדובר בהקדשה מיוחדת לשמעון מזרחי והקהל הגיב, כמצופה, בתשואות.
מזל טוב, אדוני היו"ר
צילום:
מערכת ONE
המון מילים כבר נשפכו במרוצת השנים על עו"ד שמעון מזרחי. במהלך עשרות שנות פעילות (לא רק בכדורסל) הוא צבר הרבה אוהבים, אבל גם לא מעט שונאים. הביטוי "פרס ישראל" נזרק לאוויר רבות בהקשר זה. לפעמים בציניות, פעמים אחרות ברצינות תהומית.
אז לידיעת ועדת הפרס: יותר מ-11 אלף איש הצביעו אמש בעד הענקת פרס ישראל למזרחי ונתנו גושפנקא נוספת לכבוד המגיע לאיש שבסופו של דבר תרם לספורט הישראלי בכלל ולענף הכדורסל בפרט יותר מכל אדם אחר. ואם אכן זה יקרה, אולי סוף סוף נראה איזה זיק של חיוך על פניו של שמעון ואז באמת כולנו נוכל לשיר בקול: הללויה!
שיא שלילי בדקות לישראלים
אם בגביע ווינר הצהובים נראו אבודים למדי, ביורוליג כבר קיבלנו קבוצה אחרת לגמרי, כזאת שיכולה להתחיל לחלום על ביקור בשאנז אליזה במאי. אז מה סוד השינוי? חסרונו של החוק הרוסי באירופה.
ברגע שהחמישייה והחילופים נובעים רק משיקולים מקצועיים, לגרשון אין בעיה להעמיד את הקבוצה החזקה ביותר שלו על המגרש. הבעיה, בקבוצה החזקה ביותר שלו אין ככל הנראה מקום לישראלים.
בשנה שעברה החמאתי לגרשון על כך ששיתף במשחק באבלינו ישראלים במשך 110 דקות מתוך ה-200 האפשרויות. אתמול הישראלים של מכבי קיבלו ביחד פחות מ-14 דקות משחק, וגם הדקות שהם קיבלו היו ברובם בגארבז' טיים. גם הפעם אין מה לרוץ לספרי ההיסטוריה, מדובר בשיא שלילי של ממש.
תיעוד נדיר: פניני על הפרקט עם אלן אנדרסון
צילום:
מערכת ONE
בהיעדר כוכבים ברמה בינלאומית כמו עמרי כספי וליאור אליהו, במכבי תל-אביב של השנה עלולות להיווצר שתי קבוצות, אחת של הליגה ואחת של אירופה. אם גרשון יצליח לשמור על מאזן חיובי בשני המפעלים, למרות הזיג-זג בהרכבים וייבוש הישראלים, אף אחד לא יבוא אליו בטענות. אני לא בטוח שלזה התכוון שמעון מזרחי כשהוא הצטרף למועדון ב-1969. אבל ארבעים שנה, לך תזכור.